למה רק אמא עובדת? 5 כללים שישנו את ההכנות לשבת

הוא מתרווח על הספה עם עיתון ביד.

באוזן אחת את שומעת את המתבגרת שרה בקולי קולות, לא ממש מודעת לדציבלים. ברור, היא מחוברת לאוזניות.

באוזן השנייה את שומעת את אחותך משבחת את בתה, שכבר שטפה, כיבסה, אפתה ועכשיו גם שומרת על הקטנים.

"מלאכית קטנה", את מגיבה, ומגניבה מבט אל הילדה שלך, זו שתמיד בדיוק כואב לה הראש כשאת מבקשת ממנה משהו קטן.

היא, מצידה, מחזירה לך מבט אומלל.

ואת?

את מרגישה שרק אצלך בבית השבת דופקת בדלת. שרק את צריכה להכין את הבית לקראתה, בזמן שכל השאר נחים ומחכים שהיא תגיע.

בהתחלה את עוד מנסה לשמור על אווירה רגועה.

לא נורא, את אומרת לעצמך. יהיה סלט אחד פחות, עוגה בחושה פשוטה, ואולי גם זה לא. העיקר שניכנס לשבת בשמחה.

אבל ככל שהשעות חולפות, את מגלה שאת מנהלת כאן זירה שלמה לבד. יש עוד ידיים בבית, אבל משום מה, הן לא ממש משתתפות במאמץ.

העומס הולך ומכביד, והרוגע שתכננת לשמור עליו מתרחק.

ואז מתחילות ההערות.

אחריהן מגיעות הגערות.

ואחריהן גם העצבים.

והאווירה בבית? רחוקה מאוד מזו שדמיינת.

בסופו של דבר את נכנסת לשבת עם התחושה החמצמצה והמוכרת:

"למה שוב זה נגמר ככה?"

למה אני לא מצליחה להיכנס לשבת ברוגע? למה כולם לא יכולים פשוט להושיט יד? ולמה אף אחד לא חושב לשאול מעצמו: "אמא, במה אפשר לעזור?"

ואחרי הדלקת הנרות, כשהכול כבר מאחורייך, את פתאום נזכרת שזה לא קורה רק ביום שישי.

גם לפני האירוע ההוא היה בדיוק אותו סיפור. וגם לפני היציאה המשפחתית. וגם...

אז קודם כול, כדאי לדעת: את ממש לא היחידה.

חוסר שיתוף פעולה הוא תופעה שמוכרת בבתים רבים. גם בבתים הכי טובים.

אבל הידיעה הזו לא באמת מקלה עלייך את ההכנות לשבת.

אז מה כן?

הנה חמישה כללי זהב שכדאי לך לאמץ כבר לקראת השבת הבאה.

1. לפני שאת מבקשת מהם, תבררי עם עצמך

שבי לרגע בשקט ושאלי את עצמך: מה אני בעצם רוצה?

מה חשוב לי שבני הבית יעשו? מה אני מעדיפה לעשות בעצמי? על מי אני סומכת, ובאילו משימות? ומה עדיין לא מתאים לגיל של הילדים?

מומלץ אפילו לקחת דף ועט ולרשום.

את עשויה לגלות דברים מעניינים.

למשל, שיש משימות שאת לא באמת מוכנה להעביר לאחרים. שיש דברים שאת רוצה שדווקא ילד מסוים יעשה. ושיש מטלות שאת מהססת להטיל כי את לא בטוחה שהן מתאימות לגילו.

ככל שתהיי ברורה יותר עם עצמך, יהיה לך קל יותר להיות ברורה גם עם בני הבית.

2. אל תחכי שהם ינחשו. הם לא!

את יכולה להכריז בקול שעדיין אין סלטים לשבת.

אבל זה לא אומר שמישהו יבין שהתכוונת שהוא צריך לקום ולהכין אותם.

במקום לרמוז, פשוט בקשי.

דברי בצורה ברורה, חלקי משימות מוגדרות ועשי זאת בזמן רגוע, עוד לפני הלחץ של יום שישי.

אפשר גם להכין רשימה מסודרת ולתלות אותה על המקרר.

ויש כאן עוד נקודה חשובה.

לפעמים אנחנו לא רוצות לבקש יותר מדי. לא נעים לנו להיות האמא שכל הזמן מבקשת.

אז אנחנו מבקשות משהו קטן.

ואחר כך עוד משהו קטן.

ואז רק עוד דבר אחד.

ורגע, לפני שאתה הולך, אולי תעשה גם את זה?

בסופו של דבר הילד מרגיש שהוא כל הזמן נקרא לעוד משימה, בלי לדעת מתי זה ייגמר.

לעומת זאת, כשהוא מקבל מראש רשימה ברורה של מה שמצופה ממנו, הוא יודע בדיוק מה עליו לעשות.

וכשהוא מסיים? הוא פנוי לעניינים שלו.

בלי לחשוש שבכל רגע תגיע הקריאה הבאה.

3. שיתוף פעולה הוא מתנה, לא עונש

תארי לעצמך שאת מתארחת אצל מכרה.

את רוצה לעזור, להרים צלחת, לסדר משהו קטן, אבל היא לא מאפשרת לך.

"לא, לא, שבי! את אורחת!"

בהתחלה זה אולי נעים.

אבל אחרי זמן מה את עלולה להרגיש קצת לא שייכת.

כאילו את נמצאת בבית, אבל לא באמת חלק ממנו.

אותו דבר קורה גם אצלנו.

כשאנחנו משתפות את בני הבית בעשייה, אנחנו לא רק מורידות מעצמנו עומס.

אנחנו מעניקות להם תחושת שייכות.

הם לא רק גרים בבית הזה, אוכלים בו וישנים בו. הם גם שותפים למה שקורה בו.

לכן, כשאת מבקשת מהילדים לעזור, את לא מעמיסה עליהם ולא הופכת לנודניקית.

את נותנת להם הזדמנות להרגיש חלק מהבית.

וזו מתנה גדולה.

4. קובעים סדר ברור: מה קודם ומה אחר כך

במקום לנהל בכל יום שישי מחדש משא ומתן על המטלות, כדאי ליצור סדר קבוע.

למשל:

"אצלנו בבית יושבים לשתות קפה עם עוגה אחרי שכולם מוכנים וסיימו את המשימות שלהם".

כשיש סדר ברור, כולם יודעים למה לצפות.

לא צריך להזכיר שוב ושוב, להתווכח בכל פעם מחדש או לשכנע כל ילד בנפרד.

המשימות פשוט הופכות לחלק מההתנהלות של הבית.

5. תפעילי מוזיקה!

כן, לפעמים שינוי קטן באווירה יכול לעשות הבדל גדול.

במקום שכל ההכנות לשבת יתנהלו על רקע בקשות, תזכורות ולחץ, אפשר להכניס הביתה מוזיקה נעימה ושמחה.

המטלות לא ייעלמו, והבית עדיין יצטרך להתארגן.

אבל האווירה שבה עושים את הדברים יכולה להשתנות.

כי בסופו של דבר, אנחנו לא רוצות רק בית נקי, אוכל מוכן ושולחן ערוך.

אנחנו רוצות גם להיכנס לשבת עם חיוך.

ולסיום, משהו קטן שכדאי לזכור:

המטרה היא לא שכולם יעשו הכול בדיוק כמו שאת עושה.

המטרה היא שלא תצטרכי לעשות הכול לבד.

שההכנות לשבת לא יהיו משימה של אמא, אלא עשייה משותפת של כל בני הבית.

ואולי ביום שישי הבא, כשתסתכלי סביבך, תראי לא רק את כל מה שעוד נשאר לעשות, אלא גם את כל הידיים שכבר עושות.

שבת שלום!