בבית העלמין בחוסן הובא היום (רביעי) למנוחות אלעזר יאיר וילנסקי ז"ל, תלמיד הישיבה התיכונית אורט מעלות, שנהרג ביום שני מפיצוץ נפל במהלך טיול שנתי ברכס רמים. בני משפחתו, אנשי הצוות החינוכי ומדריכיו בבני עקיבא ליוו אותו בדרכו האחרונה ונפרדו מנער שתואר כמלא שמחת חיים, אהוב על חבריו ובעל לב רחב.

אמו של יאיר ספדה לבנה בכאב ואמרה: "זה היה קצר מדי, אהבת את החיים והחיים אהבו אותך בחזרה".

גם אחותו התקשתה להיפרד מאחיה הצעיר, ונזכרה בשמחה שהביא לבית המשפחה מיום שנולד. "אני לא מוכנה להיפרד ממך ומהלב הגדול שלך, מאז שנולדת הבאת אור הביתה. יאיר אנחנו מתגעגעים אליך כל כך, האח הקטן והמתוק שלנו. תאיר לנו את הדרך מלמעלה, תכוון אותנו", ספדה.

בישיבה שבה למד מתקשים לעכל את האובדן. ראש הישיבה התיכונית תיאר בהספדו את הכאב הגדול ואת מקומו החסר של יאיר בבית המדרש.

"אנחנו עומדים כאן היום שבורי לב מול ספסל ריק בבית המדרש. יאיר היקר והאהוב, איך אפשר להיפרד מתלמיד? איך אפשר להספיד ילד שכולו מלא חיים? הלב מסרב להאמין על גודל האסון שחווינו בתור ישיבה, בתור משפחה. הלב של כולנו המום. הארת את העולם ועכשיו מחובתנו להמשיך".

מחנכו של יאיר סיפר על נער שנוכחותו הורגשה בכל מקום, בזכות שמחת החיים, טוב הלב והיכולת ליצור קשרי חברות אמיתיים. במהלך ההספד התייחס גם לפיצוץ שהביא למותו והטיל את האחריות על חיזבאללה.

"איר, אני חושב עליך, חושב על חיים, אני חושב שהביא שמחת חיים ואנרגיה פנימית חיובית. נער שהיה קשה להתעלם ממנו מפני שהנוכחות שלו פשוט מילאה את המקום. אני חושב על טוב הלב שלך, על היכולת שלך להיות חבר אמת. יאיר נרצח בידי חיזבאללה. הפצצה הזאת הייתה כוונה, היא ישבה לה וחיכתה לרגע שבו תגדע חיים".

גם בתנועת בני עקיבא, שבה היה יאיר חניך, נפרדו ממנו בכאב. אחד ממדריכיו שיתף בזיכרון אישי משיחה שקיימו השניים על אמונה ועל השאלות הקשות שמתעוררות לנוכח אסונות.

"אף פעם לא קראנו לך יאיר למרות שהיית אור ענק. הייתה לנו שיחה על שאלות ואמונה ושאלת אותי למה קורים דברים רעים בעולם, ניסינו לענות על זה. וילנסקי, אזכור ממך את השמחה, הצחוק, החוכמה, השטויות, החברות. רוצה לבקש סליחה בשמי ובשם כל השבט אם פגענו".

דברי הפרידה של בני המשפחה, המחנכים והמדריכים שיקפו את הכאב על חייו של נער שנגדעו בפתאומיות, ואת החלל הגדול שהותיר אחריו בבית, בישיבה ובקרב חבריו.