ותר מ-15 שנה חלפו מאז הצונאמי שהיכה בצפון מזרח יפן, אבל יאסואו טאקאמאצו עדיין ממשיך לחפש אחר אשתו יוקו, שנעלמה באסון. בחודש מרץ 2026 הוא נכנס פעם נוספת למים מול חופי אונאגאווה שבמחוז מיאגי והשלים את הצלילה ה-763 במסגרת החיפושים אחריה.
יאסואו נוהג לצלול לפחות פעמיים בחודש. את הצלילה הוא למד במיוחד לצורך החיפושים, לאחר שהאפשרויות לאתר את יוקו ביבשה כמעט מוצו. מאז הוא חוזר שוב ושוב לאותם מים, בתקווה למצוא שריד שיוכל לספק תשובה למה שאירע לה ולאפשר לו להביא אותה הביתה.
יוקו עבדה בבנק מקומי כאשר הצונאמי פגע באזור ב-11 במרץ 2011, בעקבות רעידת האדמה. יאסואו שהה באותו זמן במקום אחר יחד עם חמותו.
לאחר האסון הוא עבר בין בתי חולים ומרכזי פינוי בניסיון לאתר את אשתו, אך ללא הצלחה. בהמשך נמצא הטלפון הנייד שלה.
ההודעה האחרונה שהגיעה אליו מיוקו בזמן האסון הייתה: "אתה בסדר? אני רוצה לחזור הביתה".
מאוחר יותר התברר כי היא ניסתה לשלוח הודעה נוספת, שלא הגיעה אליו: "הצונאמי עצום". מאז לא שמע ממנה שוב.
לאחר שנים של חיפושים החל יאסואו להעריך כי אשתו נסחפה לים וכי ייתכן ששרידיה נמצאים בקרקעית, מתחת להריסות ולסחף. בעקבות זאת החליט ללמוד לצלול ולחפש אחריה בעצמו.
עם השנים הפכו הצלילות הקבועות עבורו ליותר ממבצע חיפוש. יאסואו סיפר כי הן מאפשרות לו להרגיש קרוב לאשתו, והשווה אותן להדלקת קטורת לזכר אדם שאיננו, מנהג המקובל ביפן בדומה להדלקת נר נשמה.
גם קרקעית הים השתנתה לאורך השנים. לדבריו, ההריסות שנותרו מהאסון הפכו בהדרגה למקומות מחסה לדגים וליצורים ימיים, והטבע החל להשתקם באזור.
אבל מבחינת יאסואו, דבר אחד לא השתנה. כל עוד קיימת אפשרות, אפילו קטנה, שיוקו עדיין נמצאת במעמקי הים, הוא מתכוון להמשיך להגיע פעמיים בחודש ולצלול בעקבותיה.
הסיפור הזה יכול לחדד גם עבורנו, כיהודים, את ערכו העצום של הבית הזוגי ושל התא המשפחתי. הוא ממחיש עד כמה הקשר עם האדם היקר לנו נטוע עמוק בלב, ועד כמה אדם מסוגל להתאמץ, להתעקש ולא לוותר כדי להשיב הביתה את מי שהיה חלק בלתי נפרד מחייו.
