במשך עשרות שנים עמד רבי שמואל סלנט זצ"ל בליבה של ירושלים, והיה לאחת הדמויות המרכזיות שעיצבו את חיי התורה והקהילה בעיר לפני כמאה וחמישים שנה. הוא נודע לא רק כתלמיד חכם ופוסק, אלא גם כמנהיג ציבור בעל השפעה עצומה, שפעל לביסוסו ולחיזוקו של היישוב היהודי בירושלים.

רבי שמואל סלנט נולד בשנת תקע"ו, 1816 בקירוב, באזור ליטא. כבר בצעירותו נודע בכישרונותיו התורניים. בעקבות מצב בריאותו הומלץ לו לעבור לאקלים חם יותר, ובשנת 1840 יצא עם משפחתו בדרכו לארץ ישראל.

במהלך המסע שהה בקושטא בעקבות המלחמה המצרית-העות'מאנית שהתרחשה בארץ ישראל. בקושטא פגש את השר משה מונטיפיורי, שהיה בדרכו לפעול למען יהודי דמשק בעקבות עלילת הדם המפורסמת. המפגש היה תחילתו של קשר בין השניים.

בשנת תר"א הגיע רבי שמואל לירושלים. באותם ימים היה היישוב האשכנזי בעיר קטן יחסית והתמודד עם קשיים כלכליים וציבוריים רבים.

עם השנים הפך רבי שמואל לאחת הדמויות הבולטות ביותר בהנהגת העדה האשכנזית, ולמעשה שימש במשך עשרות שנים כרבה ואב"ד של העדה האשכנזית בירושלים וכאחד ממנהיגי היישוב הישן.

אולם פעילותו לא הסתכמה בבית המדרש. רבי שמואל סלנט היה שותף מרכזי בבניית התשתית הציבורית של ירושלים היהודית. רבי שמואל היה מראשי ישיבת "עץ חיים", והיה ממייסדי בית החולים "ביקור חולים" והוועד הכללי "כנסת ישראל", שנועד לאחד את הכוללים האשכנזיים.

השפעתו חרגה מגבולות העדה שלו, והוא נודע כבעל מעמד והשפעה בקרב חוגים ועדות שונות בירושלים.

גם מחוץ לארץ ישראל פעל למען אנשי ירושלים. בשנים תר"ח-תרי"א יצא בשליחות לערים מרכזיות בליטא ובפולין במטרה לחזק את התמיכה הכלכלית ביישוב היהודי בירושלים.

שליחויות אלו היו בעלות חשיבות רבה ליישוב הירושלמי, שהיה תלוי במידה רבה בתרומות שהגיעו מקהילות יהודיות ברחבי העולם. במהלך שליחותו בליטא ובפולין הצליח רבי שמואל לחזק את מערך התמיכה בירושלים, ואף ארגן מחדש את פעילותו של כולל וילנה.

בשנת תר"כ יצא שוב לאירופה, וביקר בין היתר בגרמניה, באמסטרדם ובלונדון.

אחד הדברים המרשימים בדמותו הוא השילוב שבין גדלות בתורה לבין נשיאה בעול הציבור.

הנהגה נוספת המיוחסת לו מלמדת עד כמה ראה חשיבות בקיום הבטחה. מסופר כי בזקנותו הוזמן לערוך חופה. בשל גילו המופלג והקושי בהליכה ניסו מקורביו לשכנעו שלא לטרוח ולצאת מביתו.

רבי שמואל סירב, והסביר כי אין בידו לוותר: עשרות שנים קודם לכן הבטיח לסבו של החתן, שביקש מרבי שמואל שיתפלל בעבורו לזרע של קיימא, כי כאשר יגיע היום הוא יסדר את הקידושין לצאצאו.

גם לאחר שחלפו כחמישים שנה, מבחינתו ההבטחה עדיין עמדה בעינה.

מעשה נוסף המיוחס לרבי שמואל סלנט מספר על ילד בכור שאביו נפטר לפני ברית המילה, ולכן לא היה מי שיפדה אותו בהגיעו לגיל שלושים יום.

רבי שמואל הורה שבנסיבות אותו מקרה יש להמתין עד שהילד יגדל ויפדה את עצמו. אולם הוא חשש שעם השנים הדבר יישכח.

לכן כינס מניין כהנים, הודיע בפניהם שהילד טרם נפדה, ואף דאג להכנת לוח כסף שנעשה מכף כסף שרודדה, ועליו נחרתו שמו של הילד והעובדה שעליו לפדות את עצמו כשיגדל.

רבי שמואל הורה לאימו של הילד להלביש על בנה את הלוח ולא להסירו אפילו בזמן הרחיצה, עד היום שבו יוכל הנער לפדות את עצמו.

גם כאשר הזדקן וכוחותיו נחלשו, המשיך רבי שמואל לשאת באחריות הציבורית. בשנת תרמ"ח, 1888, החלה ראייתו להיחלש, ובהמשך אף התעוור.

למרות זאת, המשיך בפעילותו ובהנהגת הציבור. רק כאשר התקשה לשאת לבדו בעומס הרבנות ביקש שימונה רב שיסייע לו. לתפקיד נבחר הגאון רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים, האדר"ת, אולם האדר"ת נפטר עוד בחייו של רבי שמואל.

רבי שמואל סלנט נפטר בכ"ט באב תרס"ט, 1909, לאחר עשרות שנים של הנהגת הציבור בירושלים.

יותר ממאה שנה לאחר פטירתו, דמותו של רבי שמואל סלנט נותרה חלק בלתי נפרד מסיפורה של ירושלים - רב שלא הסתפק בהוראת הלכה, אלא הקדיש את חייו לבניית מוסדות התורה, החסד והציבור של עיר הקודש.