רבי עמרם בן דיוואן: השד"ר מארץ ישראל שהפך לאחד מצדיקי מרוקו המפורסמים ביותר

מעטים הם חכמי ארץ ישראל שזכו להותיר חותם עמוק כל כך על קהילה יהודית רחוקה, כפי שעשה רבי עמרם בן דיוואן זצ"ל. הוא יצא בשליחות מארץ הקודש למען יושבי חברון, לימד תורה והעמיד תלמידים במרוקו, ולאחר פטירתו הפך ציונו הסמוך לעיר וואזאן לאחד ממוקדי העלייה לרגל המזוהים ביותר עם מורשת יהדות מרוקו.

רבי עמרם בן דיוואן נולד בירושלים בסביבות שנת ה'ת"ק, 1740, למשפחה שמוצאה מצפון אפריקה. בילדותו עבר לחברון, שם גדל בסביבה של תורה והתחנך בבתי המדרש של העיר.

במהלך השנים נודע כתלמיד חכם, ובהמשך נבחר לשמש שד"ר - שליח דרבנן. במסגרת תפקיד זה נשלח לקהילות יהודיות בתפוצות כדי לגייס תרומות עבור היישוב היהודי בחברון ובארץ ישראל.

במסגרת שליחותו נשלח רבי עמרם פעמיים למרוקו, שבה התקבל בכבוד רב על ידי בני הקהילות היהודיות. הוא שהה בשליחות הראשונה בערך שלוש שנים בעיר אסז'ן והקים בה ישיבה, בשליחות השניה שמספרים כי השליחות היתה למעשה לאחר שברח מארץ ישראל מפני שנכנס לקברי האבות כשהוא מחופש לערבי, הגיע למקנס ושהה בה בערך שבע שנים, לימד תלמוד והעמיד תלמידים שבאו לשמוע את שיעוריו.

שליחותו לא התמקדה רק באיסוף כספים. רבי עמרם חיזק את חיי התורה בקהילות שבהן ביקר והעמיק את הקשר הרוחני בין יהודי מרוקו לבין תושבי ארץ ישראל. דמותו נחרתה בזיכרון הקהילתי כתלמיד חכם וכשליח מסור של עיר האבות חברון.

רבי דוד חסין, מגדולי פייטני מרוקו ובעל הספר "תהילה לדוד", חיבר פיוט מיוחד לכבוד רבי עמרם בן דיוואן בעת שהותו במרוקו. הפיוט, הפותח במילים "אערך שיר מהללי", מבטא את ההערכה העצומה שרחשו בני התקופה לרבי עמרם, ומתאר אותו כשליח נאמן של ארץ ישראל וכגדול בתורה. פיוט זה נשתמר בכתבי היד ובספר "תהילה לדוד", והוא מהווה עדות היסטורית למעמדו הרם של רבי עמרם כבר בימי חייו.

אחת המסורות הידועות על רבי עמרם בן דיוואן מספרת כי לאחר שנות שליחותו במרוקו שב לארץ ישראל וביקש להיכנס למערת המכפלה. באותה תקופה נאסרה כניסת יהודים למתחם, ועל פי המסורת הוא נכנס כשהוא מחופש למוסלמי כדי להתפלל בקברי האבות.

לפי הסיפור, זהותו נחשפה והוצא נגדו צו מעצר, ולכן נאלץ לעזוב את חברון ולשוב למרוקו.

בשנותיו האחרונות המשיך רבי עמרם לעבור בין קהילות מרוקו יחד עם בנו, רבי חיים בן דיוואן. באותה שנה התאפשר לרבי עמרם לחזור חזרה לארץ ישראל הוא יצא לדרך כשהוא עובר בקהילות היהודיות במרוקו, באמצע הדרך סמוך לעיר וואזאן חלה ונפטר בשנת תקמ"ב, 1782.

רבי עמרם נטמן בבית העלמין בכפר אסז'ן הסמוך לוואזאן. קברו הפך במשך השנים למקום תפילה ולמוקד עלייה לרגל עבור יהודי מרוקו.

העלייה לציונו של רבי עמרם בן דיוואן הפכה לאחת המסורות הידועות של יהדות מרוקו. לאורך הדורות נהגו משפחות להגיע למקום, להדליק נרות, לשאת תפילות ולקיים סעודות לכבוד הצדיק.

גם לאחר עלייתם של רבים מיהודי מרוקו לישראל ולמדינות אחרות, המסורת לא נפסקה. מתפללים ממשיכים להגיע לציון הסמוך לוואזאן, כאשר ההתקבצות במקום מבטאת את הקשר העמוק בין בני הקהילה לבין מורשת אבותיהם.

לאורך הדורות נפוצו בקרב יהודי מרוקו סיפורים רבים על חולים, משפחות ואנשים שנקלעו לצרה, התפללו בזכות רבי עמרם בן דיוואן וסיפרו לאחר מכן כי זכו לישועה.

יותר מ-240 שנה לאחר פטירתו, רבי עמרם בן דיוואן ממשיך לתפוס מקום מרכזי במסורת יהדות מרוקו. דמותו מחברת בין ירושלים וחברון לבין הקהילות היהודיות בצפון אפריקה, ובין מפעל השליחות של חכמי ארץ ישראל לבין עולם התורה והאמונה של יהודי מרוקו.