המקובל שראה את רחל אמנו: מסעו המופלא של רבי יהודה פתיה זצוק״ל

לדבר עם עולם האמת

מסע בחייו של המקובל האלוקי רבי יהודה פתיה זצוק״ל

ביום הילולתו, ז״ך במנחם אב, של חכם יהודה פתיה זצוק״ל, זכותו תגן עלינו: מקובל אלוקי, בעל אהבת ישראל עצומה, מתלמידי בית מדרשו ומושפעי תורתו של רבנו יוסף חיים, ה״בן איש חי״. הוא מסר את נפשו ללימוד התורה, העמיק בתורת הנגלה והנסתר, ונשא את צרת ישראל בליבו. לנוכח הסכנה מפני פלישת הצוררים לארץ ישראל, עורר את הציבור לתפילה ולתחנונים בציון רחל אמנו. הרב ארז קדוסי משרטט את דמותו של הקדוש.

״נפשי חשקה בתורה״

רבי יהודה פתיה נולד בחודש שבט בשנת ה׳תרי״ט, בן שלישי לאביו רבי משה. למרות היות משפחתו ענייה מאוד, כבר מילדות בערה בו אהבת התורה. לעיתים אפילו נעליים לא היו לילד יהודה.

יום אחד לא הצליח להתגבר על תשוקתו לשבת בבית המדרש. הוא נטל את נעלי אביו, שהיו גדולות מרגליו בכמה מידות, ויצא לדרכו. הנעליים התמלאו בבוץ מבפנים ומבחוץ, אך לילד שכל רצונו היה ללמוד תורה - הדבר כלל לא הפריע.

בכל שבת קודש הקפיד ללכת עם אביו לשמוע את דרשות רבנו יוסף חיים, ה״בן איש חי״. שם התעוררה בליבו אהבה מיוחדת לתורת הסוד.

באחד הלילות נתפס הילד יהודה כשהוא ממרר בבכי. אביו שאל אותו לפשר הדבר, והוא השיב כי לא זכה להבין את חלק הסוד שבדרשת השבת.

לימים סיפר לתלמידו, חכם סלמאן מוצפי זצוק״ל, כי אותן דמעות עוררו בו את הכמיהה לעסוק בתורת הקבלה. דמעותיו של ילד קטן הפכו לימים לאש גדולה של תורה, סוד וקדושה.

״שערי דמעות לא ננעלו״

בימי בחרותו למד רבי יהודה אצל רבי עבדאללה סומך זצוק״ל - מגדולי חכמי בגדד ומעמודי ההוראה בישראל - בבית המדרש ״בית זילכה״. בהיותו בן שבע עשרה בלבד, ראה בו רבו את גדולתו ואת עתידו בתורה, וסמכו לרבנות ולהוראה.

מסופר כי באחד הימים ביקש רבי עבדאללה סומך מרבי יהודה לעבור לפני התיבה. אחד מיושבי בית המדרש התפלא כיצד בחור צעיר כל כך זוכה למעמד זה. קם רבי עבדאללה סומך ממקומו, הניח את ידיו על ראשו ואמר:

״הנני סומכו עתה לחכם בישראל.״

כך, בעודו צעיר לימים, קיבל רבי יהודה פתיה את סמיכתו של אחד מגדולי חכמי בגדד, והחל את דרכו כרב ומורה בישראל.

בהיותו בן עשרים וחמש הוציא לאור את חיבורו ״יין הרקח״ - פירוש על האידרא רבא והאידרא זוטא - לאחר שנים של עמל ויגיעה בתורת הנסתר.

גדולתו בתורת הנסתר לא הייתה רק בעומק עיונו ובחיבוריו. רבי יהודה פתיה נודע גם בעיסוקו בתורת הקבלה בענייני תיקוני נפש ודיבוקים.

אנשים שנקלעו למצבים קשים היו פונים אליו, והוא עסק עבורם בתיקונים על פי חכמת הקבלה, בייחודים, בכוונות ובשמות קדושים, מתוך מטרה להביא לתיקון הנפש ולישועה.

כן נודע בבקיאותו בעניין פתרון חלומות, ורבים היו משכימים לפתחו, מבקשים להבין את חלומותיהם ולזכות לברכותיו.

אך גדולתו של רבי יהודה לא הייתה רק בתורתו. היא ניכרה גם במידותיו.

הרב הקפיד שלא לדבר רע על שום אדם - גם על מי שאינו שומר מצוות, אינו לומד תורה, ואפילו על מי שנראה כרשע גמור. כאשר דיברו לפניו בגנותו של אדם, היה אומר: אם ישוב בתשובה - הוא יהיה גדול יותר מכולנו.

זו הייתה תורתו של רבי יהודה פתיה: תורה עמוקה ונסתרת, לצד לב רחב ואהבת ישראל שאין לה גבול.

״כי רצו עבדיך את אבניה״

אהבתו וכיסופיו של רבי יהודה פתיה לארץ ישראל היו גדולים ועצומים. הוא ניסה לעלות לארץ הקודש עוד קודם לעלייתו הקבועה, אך מן השמיים מנעו ממנו לקבוע את מושבו בארץ, והוא שב לבבל.

בפעם הראשונה, לאחר שהגיע לירושלים, התבשר בחלומו כי המקטרגים נלחמים נגד עלייתו ועליו לשוב לעיר מולדתו. זמן קצר לאחר מכן חלה, ולאחר עשרה חודשים שב על פעמיו.

גם בפעם השנייה, כאשר רכש בית בשכונת הבוכרים בירושלים, נפל למשכב בערב ראש השנה. גם הפעם הבין את הרמז, מכר את הבית וחזר לבבל.

אך הכיסופים לארץ ישראל לא פסקו מעולם.

בשנת תרצ״ד (1934) זכה רבי יהודה פתיה לעלות לארץ ישראל, ולאחר עלייתו קבע את מושבו בירושלים. כאן המשיך בעבודת הקודש, בתורה, בתפילה ובתורת הנסתר עד יום הסתלקותו.

אחד הסיפורים המופלאים הקשורים בו התרחש בקבר רחל אמנו. כאשר ראה ברוח קודשו כי הצוררים הגרמנים מבקשים לפלוש לארץ הקודש, עורר את הציבור לתפילה מיוחדת ברחבת הציון. התפילה נאמרה בקול גדול ובדמעות שליש.

לאחר צום ומספד נטל בידו כוס מלאה בדמעות של קדושה. לאחר ששתה ממנה נפל ארצה והתעלף. הנוכחים נבהלו וזעקו: ״רבנו התעלף״

כאשר התעורר, שאל מיד:

״גם אתם ראיתם את רחל אמנו יוצאת מהקבר?״

המון הנוכחים העידו כי הרב הצביע על דמותה של רחל אמנו ותיאר בדיוק רב את הצעיף שלבשה, את החלוק ואת הנעליים.

״הנה רחל אמנו,״ אמר. ״היא עולה לשמיים לבקש עלינו רחמים.״

המעמד המרטיט הותיר רושם עמוק על כל הנוכחים, והיה עבורם ביטוי נוסף לגודל תפילתו, קדושתו ונשיאתו בעול צרת ישראל.

״צדיקים במיתתם קרויים חיים״

בשנת ה׳תש״ב, בסעודה שלישית של שבת קודש, הודיע רבי יהודה פתיה לבני משפחתו כי זו השבת האחרונה שלו עמם. כל הסובבים פרצו בבכי, אך הרב ניחם אותם ואמר כי זו גזירת עליון שאין להשיבה.

ואכן, ביום שני, ז״ך במנחם אב, בעודו שקוע בלימודו, השיב את נשמתו הטהורה לבוראה.

מאז הסתלקותו ממשיכה דמותו הקדושה להאיר את לבבות ישראל.

מדי שנה, ביום הסתלקותו - ז״ך במנחם אב - רבים עולים לציונו הקדוש של רבי יהודה פתיה זצוק״ל, בתפילות ובתחנונים, בבקשות לישועות ולקירוב הגאולה.

במקום שבו נטמן הצדיק נשמעים קולותיהם של המתפללים, המבקשים רחמים על הכלל ועל הפרט, ומתפללים לישועת ישראל, לבניין ירושלים ולגאולה השלמה.

ילד עני שהלך לבית המדרש בנעלי אביו הגדולות; נער שבכה משום שלא הצליח להבין את סודות התורה; חכם שעמל לילות כימים בתורת הנגלה והנסתר; צדיק שלא הסכים לדבר בגנותו של שום יהודי - הפך ברבות הימים לאחד מגדולי המקובלים בדורות האחרונים.

זהו מסעו של רבי יהודה פתיה זצוק״ל: מסע של תורה, דמעות, ענווה, אהבת ישראל וכיסופים לשכינה ולארץ הקודש.

יהי רצון שזכותו הקדושה תגן עלינו ועל כל ישראל, ונזכה במהרה לראות בבניין ירושלים, בקירוב הגאולה ובביאת משיח צדקנו, אמן.

מחיבוריו של רבי יהודה פתיה זצוק״ל

• מנחת יהודה
• בית לחם יהודה - פירוש על עץ חיים לרבנו האר״י.
• יין הרקח - פירוש על אידרא רבא ואידרא זוטא.
• מתוק לנפש - פירוש על סבא דמשפטים.
• אפיקי מים - פירוש על עץ חיים.
• עטרת רחל
• כתר צדיק
• מקיץ נרדמים - תפילות ובקשות.
• אסירי התקווה - תפילות ובקשות לעת צרה.
• חסדי דוד - תפילות ובקשות.
• משלי בבל - משלי יהדות בבל עם ביאור על פי הפרד״ס.

זכר צדיק וקדוש לברכה. רבי יהודה פתיה זצוק״ל - זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.