יצא להתפלל על בתו ומצא את עצמו במעצר - הסוף המפתיע ריגש את כולם

רבי יעקב ורעייתו, זוג בעלי תשובה שזכו לתשע בנות צדיקות, חיו בדוחק כלכלי גדול. כשהגיעה בתם הבכורה לפרקה, הצעות השידוכים בקושי הגיעו והדאגה בבית הלכה וגברה.

"חשבת היום על בתנו?" שאלה האישה ערב אחד בדאגה עמוקה. "כל יום אני דואג יותר", השיב יעקב, "אבל אל לנו להתייאש, ישועת ה' כהרף עין".

רעייתו, שהייתה מותשת מהמצב, אמרה בייאוש: "כבר ניסינו הכל, אולי יש עלינו עין הרע?". יעקב חייך חיוך מריר והשיב לה באמונה: "במה יש לקנא בנו? בדירה הצרה? בפרנסה הדחוקה? מי שנתן לנו את בנותינו, הוא גם ידאג לחתנן".

יום אחד עלה בליבו רעיון ייחודי. הוא נזכר כי אבותינו מצאו את זיווגם על הבאר, ונזכר שבפאתי העיר יש באר נטושה ועתיקה. הוא החליט ללכת לשם כדי להתפלל על זיווגה של בתם.

רבי יעקב הגיע אל הבאר הישנה, פתח את ספר התהילים ושפך את ליבו בדמעות, עד שהרגיש שתפילתו התקבלה. לפתע, שני שוטרים זינקו לעברו וצעקו: "מה אתה עושה כאן? אתה נמצא באזור פשיעה מובהק". רבי יעקב לא התייאש, ובליבו אמר את מילות האמונה שמובילים אותו תמיד: "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד".

בתחנת המשטרה שאל אותו החוקר בחשדנות: "מה היו מעשיך האמיתיים שם?" יעקב השיב בפשטות: "באתי להתפלל על זיווגה של בתי. על שידוכים מתפללים ליד באר, כפי שעשו אבותינו הקדושים". החוקר הביט בו ואמר: "הסיפור שלך נשמע כדמיון פרוע. תמתין עד שאתייעץ עם המפקד".

יעקב לא נבהל והמשיך לקרוא תהילים. המפקד נכנס, סקר אותו בעיניו והרהר ממושכות. "אני מפקד כאן שנים רבות", אמר לבסוף, "ולבי אומר לי שאינך פושע. יש לי בן שחזר בתשובה, בחור עילוי וצדיק הלומד בישיבה חשובה בדרום. הוא מחפש אישה שגדלה בבית של תורה. אני מוכן לשלם על דירה ועל כל הוצאות החתונה. אולי כדאי שנפגיש ביניהם?".

לא עברו חודשים רבים, וחוקרי ומפקדי התחנה רקדו בשמחה עצומה בחתונה מפוארת.

מי שמאמין באמת יודע שהדרך אל הישועה לא תמיד עוברת היכן שציפינו. לפעמים היא עוברת דרך באר נטושה ותא מעצר.