למה אנחנו באמת כועסים? השורש העמוק שרוב האנשים כלל לא מזהים
(צילום: shutterstock)

יהדות

למה אנחנו באמת כועסים? השורש העמוק שרוב האנשים כלל לא מזהים

הכעס הוא בדרך כלל לא הרגש הראשון, אלא תגובה לכאב, פחד, תסכול או תחושת איום. כשמבינים איזה צורך נפגע ומה מסתתר מאחורי ההתפרצות, אפשר להגיב בצורה שקולה ובריאה יותר | הרב אייל אונגר ראש כולל יגדיל תורה בבית וגן

הרב אייל אונגר
הוספת תגובה
למה אנחנו באמת כועסים? השורש העמוק שרוב האנשים כלל לא מזהים
(צילום: shutterstock)
אא

למה אנשים כועסים?

עצבים (כעס) אינם בדרך כלל הרגש הראשוני, אלא רגש משני. כלומר, פעמים רבות הם מופיעים כתגובה לרגש עמוק יותר שהאדם מתקשה לשאת או לבטא.

שורשי העצבים יכולים להיות:

איום על הצרכים הנפשיים

לכל אדם יש צרכים בסיסיים:
צורך בכבוד.
צורך בשייכות.
צורך באהבה.
צורך בביטחון.
צורך במשמעות.
צורך בשליטה מסוימת על חייו.

כאשר אחד מהצרכים הללו נפגע, הכעס מתעורר כאות אזהרה.

פעמים הכעס הוא בגלל שהאדם מרגיש חוסר אונים.

כאשר האדם מרגיש שאינו מצליח לשנות את המציאות, הוא עלול לעבור מתחושת חוסר אונים לכעס. הכעס מעניק תחושה של כוח ופעולה במקום תחושת חולשה.

פעמים זו פגיעה בערך העצמי.

כאשר אדם מפרש ביקורת, דחייה או כישלון כהוכחה לכך שהוא "לא מספיק טוב", הכאב עשוי להפוך לכעס. במקרים רבים הכעס מגן על הדימוי העצמי.

פעמים זה תסכול מתמשך.

כאשר יש פער בין הרצוי למצוי לאורך זמן, נוצר עומס רגשי. ככל שהתסכול מצטבר, כך סף העצבים יורד.

פעמים זה לחץ נפשי.

עומס בעבודה, קשיים כלכליים, חוסר שינה, דאגות או מתח מתמשך מגבירים את הדריכות של מערכת העצבים. במצב כזה גם גירויים קטנים יכולים לעורר תגובה חריפה.

כמעט תמיד זה קשור לדפוסי חשיבה.

הדרך שבה האדם מפרש את המציאות משפיעה מאוד על הכעס. למשל:
"לא מכבדים אותי."
"כולם חייבים להבין אותי."
"אסור לטעות."
"זה לא הוגן."

ככל שהמחשבות נוקשות ומוחלטות יותר, כך הכעס נוטה להיות חזק יותר.

התהליך הוא כך:

אירוע מעורר → פרשנות → רגש ראשוני (פחד, כאב, אכזבה, בושה) → רגש משני: כעס → תגובה.

לכן, כאשר אדם שואל את עצמו רק: "למה אני כועס?", הוא עלול להחמיץ את השאלה העמוקה יותר:

ממה נפגעתי?
ממה אני חושש?
איזה צורך שלי לא קיבל מענה?
איזו מחשבה גרמה לי לראות את המצב כאיום?

במקרים רבים, התשובות לשאלות הללו מובילות אל שורש הכעס.

השורש העמוק של העצבים אינו הכעס עצמו, אלא חוויה של איום, כאב או תסכול שהנפש מנסה להתמודד איתם. כאשר האדם מזהה את הרגש הראשוני ואת הצורך שנפגע, הוא יכול להגיב באופן שקול ומועיל יותר, במקום להישאב להתפרצות כעס.

כי הכעס אינו נתפס בדרך כלל כרגש העומד בפני עצמו, אלא כביטוי לתהליכים נפשיים עמוקים, לעיתים בלתי מודעים.

האמת היא עמוקה יותר. האמת היא שהאדם אינו מסוגל לשאת רגשות כמו פגיעה, בושה, דחייה או חוסר ערך.

במקום לחוות את הכאב באופן ישיר, הנפש "ממירה" אותו לכעס. הכעס מעניק תחושת...

ובעצם אפשר לומר שהכעס הוא פעמים רבות מעין מנגנון הגנה.

לעיתים הכעס משמש כהגנה מפני רגשות שקשה לשאת, כגון:
חרדה.
אשמה.
בושה.
תלות.
חוסר אונים.

במקום להרגיש חלש או פגיע, האדם מרגיש כועס.

השאלה החשובה אינה רק "על מה אני כועס?", אלא גם:

איזה כאב הכעס מכסה?
איזה צורך עמוק לא קיבל מענה?
איזו חוויה מוקדמת מתעוררת מחדש?
מפני איזה רגש הכעס מגן?

כאשר מבינים את השורש הרגשי והלא מודע שמזין אותו, ניתן לעבד אותו באופן שמפחית את עוצמתו ומשפר את היכולת להגיב באופן מותאם יותר.

מודעות היא תחילת תהליך הפתרון.

להמשך קריאה
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו
שידור חי