"ריבונו של עולם, אני רוצה לקיים את המצווה" - ואז נשמעו דפיקות בדלת

רבי דוד חבושה שליט"א סיפר לי על השגחה פרטית שאירעה לו.

יהודי עומד מול שולחן שבת והלב שלו רוצה דבר אחד בלבד: לקיים את המצווה בשלמות.

לאחר תפילת ליל שבת בבית הכנסת, הוא חזר לביתו עטוף בקדושת השבת. הבית כבר היה מוכן, הנרות דלקו. הוא נכנס ואמר בקול “שבת שלום ומבורך” לכל בני המשפחה, ופתח בשירת "שלום עליכם". אחר כך שרו יחד "אשת חיל". לאחר מכן קידש על היין, בירך "בורא פרי הגפן" בכוונה, ובירך את ילדיו ורעייתו.

הסעודה הייתה בקדושה ובשמחה, זמירות שבת, דברי תורה ואווירת שמחת שבת המלכה. ואחריה סעודת ליל שבת.

בבוקר, לאחר תפילת שחרית, סעדו יחד סעודת יום השבת, ולאחר מכן התקדש היום עד סעודה שלישית, בזמן אחר הצהריים.

הוא קם ליטול ידיים, חזר למקומו, וניגש ליטול ידיים על מנת לברך על שתי החלות. ורק אז שם לב לדבר פשוט אך משמעותי: אין שתי חלות שלמות.

רק חלה אחת הייתה מונחת על השולחן, ובבית לא היה עוד לחם כלל. ובכל זאת רצה לקיים לחם משנה כהלכה בכל סעודות השבת, זכר למן שירד כפול בערב שבת.

ולאחר שראה שאין בבית עוד חלה, ביקש מבתו שתביא לפחות מאפה שלם אחר, כגון קרואסון שלם, כדי לצרפו יחד עם החלה וליצור לחם משנה.

לרגע נעצר, מתוך רצון פנימי לקיים את המצווה בשלמותה, ואז פנה אל הקב"ה, במחשבתו, בכנות גמורה, ומבלי שיוציא את המילים מפיו: "ריבונו של עולם, אני רוצה לקיים את השבת שלך בשלמות".

ואז נשמעו דפיקות בדלת.

בתו ניגשה ופתחה את הדלת. בפתח ניצבה ילדה קטנה של השכנים ואמרה: "אמא שלי אמרה שיש לנו חלה מיותרת לשבת, וביקשה לתת לכם".

הוא נותר כמסומר על מקום עומדו. באותו הרגע הרגיש בליבו שמישהו שמע אותו. הוא חש השגחה פרטית ברורה ומוחשית.

ובתוך השקית הייתה חלה שלמה. בדיוק מה שהיה חסר, בדיוק בזמן.

והלב התמלא בהבנה פשוטה: הקב"ה שומע רצון של יהודי.

לא תמיד הדבר נראה כנס גלוי, ולעיתים הוא מתרחש בתוך מציאות פשוטה לכאורה אך מאחוריה עומדת השגחה שלמה.

כי כשיהודי מבקש באמת לקיים מצווה בשלמות, הוא מקבל את הסיוע.

ואולי גם על כך אמרו: הבא להיטהר, מסייעין אותו.