השידוך כמעט נסגר - ואז ההורים גילו את השם של החתן

לפני כחודש הגיעו לקבלת קהל הורים המודאגים מכך ששמו של החתן המוצע לבתם זהה לשם אביה. מצד אחד השידוך נשמע מצוין, ומאידך הם חששו מצוואת רבי יהודה החסיד. בסייעתא דשמיא מצאתי סיבה אחרת לגמרי שבעטיה לא כדאי לגשת לשידוך, אך המקרה פתח לי פתח לעסוק בנושא, ויהי רצון שיהיה זה לזכות מציאת זיווגה של הבחורה.

רבי יהודה החסיד קבע בצוואתו כי לא ישא אדם אישה אם שמו כשם חמיו, וכן שלא תינשא אישה אם שמה זהה לשם חמותה. ואם נישאו, ישנה אחד מהם את שמו. בעל ה'דברי חיים' מצאנז הדגיש כי סודותיו וטעמיו של רבנו רחוקים מהשגתנו.

בקרב הפוסקים קיימת מחלוקת נרחבת האם צוואות אלו מחייבות את כלל ישראל או שמא נאמרו רק לצאצאיו. עם זאת, רבים מהם כתבו כי על אזהרה זו ספציפית יש להקפיד, מכיוון שהיא נזכרת גם בדברי האר"י הקדוש ובספרי מקובלים נוספים.

החיד"א סיפר על חותן שלא הקפיד על כך והשיא את בתו; כעבור זמן קצר נפטר החתן, והכלה נותרה בחוסר כל. הגאון רבי חיים פלאג'י ציטט סיפור זה והעיד כי ראה מקרים רבים בעירו איזמיר שבהם לא נשמעה האזהרה, ובני הזוג נפטרו צעירים, נותרו ללא ילדים או הפכו לעניים מרודים. הוא ציין כי בעיקר החתן ניזוק, אך לעיתים גם החותן נענש. באופן דומה, בעל ה'שדי חמד', רבי חזקיהו מדיני, תיאר מקרה שבו רב גדול השיא את בתו לבחור ששמו כשמו, ובעקבות זאת חלה החותן במחלה קשה ואיבד את ראייתו, והכל תלו זאת בכך שלא קיים את דברי הצוואה. עם זאת, יש מי שאומר שהכינוי הוא הקובע.

כשהשיא ה'אמרי אמת' את צעיר בניו, ה'פני מנחם' לכלה ששמה האחד זהה לשם רעייתו, נימק באומרו: "לך קוראים הרבנית".