גם רעיונות משוגעים מצליחים: מטוס הנייר הענק ששבר שיא עולמי

מה שהתחיל כרעיון שנראה בלתי אפשרי, הסתיים בשבירת שיא עולמי. קבוצת סטודנטים מהעיר פיזה שבאיטליה בנתה את מטוס הנייר הגדול בעולם, והפכה משחק פשוט שמוכר כמעט לכל ילד לפרויקט הנדסי מורכב.

המטוס, שנקרא ICARUS, נכנס לספר השיאים של גינס לאחר שנמדד באורך של 7 מטרים, עם מוטת כנפיים של 20.04 מטרים ומשקל של 28.49 קילוגרמים. במהלך ניסיון השיא הוא טס למרחק של 59 מטרים ושבר את השיא הקודם, שבו החזיק מאז שנת 2013 המכון הטכנולוגי בראונשווייג שבגרמניה.

האישור הרשמי לשיא התקבל ב-25 ביוני למניינם, במסגרת אירוע WMF שנערך בבולוניה שבאיטליה. בפרויקט השתתף גם יוצר התוכן ומתקשר המדע ג'אקידלה, ששמו האמיתי הוא ג'קופו ד'אלסיו.

"כאשר פגשתי את החבר'ה מפיזה, התאהבתי ברעיון שנראה משוגע לכאורה, להשתמש בנייר, בדבק ובאותם עקרונות שבהם מתכננים כנפי מטוסים כדי לבנות משהו שמעולם לא היה קיים", אמר ג'אקידלה.

לדבריו, מה שהפך את הפרויקט ליוצא דופן לא היה רק גודל המטוס, אלא גם שיטת הבנייה. הסטודנטים תכננו אותו לפי עקרונות מעולם התעופה, אך השתמשו בנייר כחומר הגלם העיקרי.

המטוס כלל שלד פנימי, כנפיים וזנב שתוכננו כדי לשמור על יציבות בזמן הטיסה. בנוסף השתמשו הסטודנטים בשכבות נייר מודבקות, בחלקים שחזרו על עצמם ובמבנה שתוכנן לחזק את המטוס מבלי להוסיף לו משקל מיותר.

על פי סרטון הפרויקט, הצוות הקדיש חודשים ארוכים ללימוד, סימולציות, ניסויים ושיפורים, עד שהגיע לגרסה הסופית.

לדברי הסטודנטים, במהלך העבודה נעשה שימוש בכ-300 קילוגרמים של נייר ובכ-60 קילוגרמים של דבק Vinavil Pro, שחלקו עורבב עם מים. חלקי החיזוק נבנו מנייר במשקל 120 גרם למ"ר, בעוד שכיסוי המטוס הוכן מנייר קל יותר במשקל 40 גרם למ"ר.

כדי לחזק את המבנה בלי להכביד עליו, הודבקו שכבות הנייר במבנה דמוי חלת דבש. לדבריהם, המטרה לא הייתה להשתמש ביותר נייר, אלא לנצל את החומר בצורה יעילה יותר, כך שיוכל לשאת עומסים גדולים יותר.

כדי לעמוד בדרישות ספר השיאים של גינס, לא הספיק לבנות מטוס ענק. המטוס היה חייב להיות משוגר על ידי אדם אחד בלבד, מגובה של עד 3 מטרים, ולעוף למרחק של לפחות 15 מטרים.

לשם כך התמקדו המתכננים ביציבות, בצורה של הכנפיים וביכולת של המטוס להתרומם באוויר. לפני שבנו את הדגם הסופי הם ערכו ניסויים במספר דגמים קטנים יותר.

"מטוס נייר באורך 20 מטרים אולי נראה חסר תועלת, ובמובן מסוים הוא באמת כזה, אבל דווקא כשדוחפים את גבולות ההנדסה למען האתגר, מתרחשת התקדמות", אמר ג'אקידלה. "במשך חודשים נאבקנו בלחות, במבנה, באווירודינמיקה, במילימטרים ובכוח הכבידה. לראות אותו ממריא, ואחר כך מתנגש בעמודי ההאנגר, הוכיח לנו שתמיד שווה לנסות לבנות גם את מה שנראה בלתי אפשרי."