הקושי אינו עונש: למה דווקא אתם מתמודדים עם הניסיון הזה?

זמרי בן סלוא, הוא שלומיאל בן צורישדי, הוא שאול בן הכנענית.

כלומר, נשיא שבט שמעון הוא שלומיאל בן צורישדי, והוא זמרי בן סלוא. ובספר פרי צדיק כתב שהוא עצמו גם כן הוא נשיא בנם של שמעון ודינה.

הבן של שמעון ודינה שמו הוא שאול, ודינה קרויה גם "כנענית", על שם שכנעני לקח אותה, ולכן הבן קרוי שאול בן הכנענית.

ולפי זה, שאול בן הכנענית, שהוא זמרי בן סלוא, הוא בערך בן 250 שנה.

שהרי בני ישראל ירדו למצרים ב־70 נפש, וביניהם היה שאול בן הכנענית, הבן של שמעון ודינה, ועוד 210 שנות גלות ועוד 40 שנות נדודים, כך שלפחות עברו 250 שנה.

אם הוא בן 250 שנה, ואם הוא כל כך מיוחס, מה היה העניין, המטרה והרווח בלקחת אישה גויה, את כזבי בת צור?

ועוד, שאחר כך מתו 24 אלף משבט שמעון.

ר' חיים שמואלביץ מבאר: במסכת סנהדרין אנו מוצאים את פרטי המעשה. באו משבט שמעון אל הנשיא זמרי ואמרו לו: משה רבנו דן דיני נפשות, והרי אתה הבן של שמעון. איך זה שאתה, זמרי, לא בעל ערך? איך זה שאתה לא מקבל מקום של כבוד? איך זה שמשה רבנו דן דיני נפשות ואתה לא? אתה הרי יותר מבוגר ממנו.

מיד הוא הגיע לאוהלו של משה רבנו ואמר: למה אתה התחתנת עם צפורה, בתו של יתרו, ולנו אסור להתחתן עם מדיינית כמו כזבי בת צור?

הם פגעו בנקודת הכבוד של זמרי.

ומה זמרי אמר למשה רבנו? מה הייתה הטענה שלו? שורש הטענה היה שנפגע כבודו.

אך מהי הטענה שלו?

הטענה הייתה: בני ישראל נגררים אחרי נשות מדין. אם נתיר אותן, בני ישראל לא ילכו אליהן, אלא הן יבואו אלינו, וזה עדיף. מדוע? כי כאשר בני ישראל הולכים אליהן, הם גם נופלים לעבודה זרה. עדיף להקל על קבלתן לעם ישראל, ובכך נרוויח שלפחות לא תהיה עבודה זרה בקרב עם ישראל.

ועל זה כתוב בגמרא במסכת סוטה (כב): אמר ינאי המלך לאשתו: "התייראי מן הצבועים, שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר פנחס".

זמרי כביכול דואג לבורא עולם. זו צביעות. המניע שלו היה הכבוד שלו.

ואדרבה, כל המטרה של להתיר עבודה זרה הייתה בשביל גילוי עריות.

וכעת ניגש לדברי הרמ"ע מפאנו, בספר הגלגולים, שמבאר את גלגוליו של זמרי.

שמעון ולוי הרגו את שכם בן חמור, שבא על דינה אחותם.

והם גם הרגו 24 אלף מתושבי שכם.

אבל נשמות אנשי שכם טענו בבית דין של מעלה: אנו עשינו ברית מילה, כפי שביקשו שמעון ולוי מאנשי שכם, ולכן מגיע לנו שכר.

לכן שלח אותם הקב"ה לתיקון, לגלגול אחר, בצאצאי שבט שמעון, מההורגים את אנשי שכם.

הם ירדו, וזה היה בימי זמרי, שהוא שלומיאל בן צורישדי, שהוא שאול בן הכנענית, כלומר שאול בן שמעון. שמעון הוא זה שהרג את אנשי שכם.

ולמה דווקא הגלגול היה אצל שבט שמעון?

שמעון ולוי הרגו את אנשי שכם למען כבוד אחותם דינה.

אלא ששבט לוי כל הזמן היה קנאי, גם בחטא העגל.

אבל שבט שמעון לא.

פנחס הוא משבט לוי. הוא ממשיך להיות קנאי, הוא נלחם בגילוי עריות והוא הורג את זמרי בן סלוא.

וזמרי ושבט שמעון צריכים להתגבר על נושא גילוי העריות, אבל זמרי נופל, וגם אנשי שבט שמעון תומכים בחיבור לנשות אומות העולם.

אומר רבי חיים ויטאל בשם האר"י:

כזבי הייתה מיועדת לזמרי, אלא שהוא הגיע אליה ממקום של תאווה, מוקדם מדי.

כזבי הייתה מיועדת לו, אלא שהיה צריך זמרי לגייר אותה.

כך היו מגיעים לתיקון שלם.

אבל במקום לתקן, הוא גם חטא בגילוי עריות וגם בביזוי תלמיד חכם.

זמרי, מתי יהיה התיקון השלם? מתי הוא קרה?

במסכת עבודה זרה (י) כתוב מעשה עם קטיעא בר שלום, שהיה שר במלכות רומי.

מלך רומי היה שונא ישראל וביקש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים.

הוא התייעץ עם שריו.

אחד השרים, קטיעא בר שלום, שכנע אותו שלא לפגוע ביהודים. הוא הסביר את החשיבות והייחודיות של עם ישראל, וגם את הצורך בהם.

המלך השתכנע, אבל אמר: בגלל ששינית את דעת המלך, נהרוג אותך.

הוא נשלח להריגה, אבל בדרך שמע מחלון שרומית אחת צועקת: "אוי לה לספינה העוברת בלי לתת מכס".

היא התכוונה לומר לו: אתה כבר מגיע לעולם הבא, עשה ברית מילה.

וכך הוא עשה.

ועוד אמר שאת נכסיו הוא מעניק לתלמיד חכם, לרבי עקיבא.

ואומרים חז"ל שהוא זכה למקום בעולם הבא.

מה משמעות הסיפור?

קטיעא בר שלום היה גלגול של זמרי בן סלוא.

פנחס היה חייב להרוג את זמרי בן סלוא. זמרי חטא בגילוי עריות וגם בזלזול בתלמיד חכם.

ולכן אותו קטיעא, גלגולו של זמרי, עשה גם ברית מילה, כנגד גילוי העריות, וכן נתן את כספו לרבי עקיבא, לכבוד תלמיד חכם.

ממשיכים הלאה.

לרבי עקיבא היה שכן רשע, שר במלכות רומי, טורנוסרופוס, שהיה מציק לרבי עקיבא.

יום אחד אשת טורנוסרופוס רצתה להכשיל את רבי עקיבא, אך לא הצליחה.

ויותר מכך, רבי עקיבא רקק וצחק.

למה?

הוא אמר לה: הרקיקה היא משום שהאדם מגיע מטיפה סרוחה.

זה עוזר להזכיר לאדם את משמעות ומטרת החיים בעולם הזמני, וגם מזכיר שיופייה עתיד להיות באדמה.

אבל הוא לא סיפר מדוע צחק.

לאחר זמן, אותה אישה התגיירה ונישאה לרבי עקיבא, ואז הוא הסביר לה שהוא צחק, כי ראה ברוח הקודש שהיא עתידה להיות אשתו.

ואשת טורנוסרופוס היא גלגול של כזבי, ורבי עקיבא הוא גלגול של זמרי.

אם כן, רבי עקיבא מתקן את הגלגול הקודם שלו, את זמרי בן סלוא.

שכם וזמרי פגמו.

ואז הגיעו קטיעא בר שלום ורבי עקיבא, והם תיקנו.

קטיעא בר שלום תיקן את ברית המילה וגם את הכסף שנתן לרבי עקיבא.

ורבי עקיבא תיקן בכך שהתחתן עם אותה אישה, לא כאשר ניסתה להכשילו, אלא רק אחרי שהתגיירה.

ועוד, זמרי בן סלוא עשה חילול השם, ורבי עקיבא תיקן זאת כאשר נפטר, כשסרקו את בשרו במסרקות של ברזל, והוא אמר: "כל ימי חיכיתי מתי יבוא לידי ואקיימנו".

לעיתים אדם עובר חיים שלמים מבלי להשלים את תיקונו. כאשר התיקון לא הושלם, הנשמה חוזרת בגלגולים נוספים, לא כעונש בלבד, אלא כהזדמנות עמוקה יותר לתקן.

בגלגול הבא האדם לעיתים מקבל קושי גדול יותר, לא משום שנדחה, אלא משום שדווקא בו טמון הפוטנציאל לתיקון גדול יותר. הקושי איננו רק מכשול, הוא גם מפתח. ככל שהניסיון עמוק יותר, כך גם השכר והשלמות שיכולים לצמוח ממנו גדולים יותר.

יש מצבים שבהם אדם נכשל בעבר, אך בגלגול אחר הוא זוכה לתקן, לא על ידי כפייה או דחיפה, אלא דווקא על ידי סבלנות, המתנה ובחירה נכונה בזמן הנכון.

התיקון האמיתי איננו רק להימנע מחטא, אלא לדעת מתי לפעול ומתי להמתין. יש רגעים שבהם עצם ההימנעות, עצם אי הדחיפות, היא התיקון עצמו. האדם לומד לא למהר תהליכים, לא לכפות תוצאות, אלא לבנות נכון, מתוך בשלות פנימית.

לכן, כאשר אדם פוגש קושי גדול בחייו, אפשר לראות בו לא רק ניסיון, אלא שליחות. זהו המקום שבו נשמתו מבקשת להשלים את מה שלא הושלם בעבר. ואם הוא עומד בניסיון, לא רק שהוא מתקן, אלא הוא מגיע למדרגה גבוהה יותר ממה שהיה יכול להגיע אליה ללא אותו קושי.

הקושי הוא לא סימן לכישלון, אלא עדות ליכולת. וככל שהאדם מתמודד נכון, כך הוא זוכה לשכר גדול יותר ולעומק חיים אמיתי יותר.

אדם לא נולד במצב ניטרלי, אלא הוא במצב של תיקון נשמות קודמות.

הנשמה עתיקה מן הגוף. היא כבר עברה מסעות, עליות וירידות, הצלחות וכישלונות. כל ירידה שלא תוקנה במלואה משאירה נקודה הדורשת השלמה.

אולם אין הכוונה שהקב"ה מעניש את האדם בגלגול הבא. להפך. הקב"ה מאמין בכוחה של הנשמה, ולכן הוא מעניק לה הזדמנות נוספת להגיע למקום שאליו לא הצליחה להגיע בעבר.

המאבק והקושי מגלים את גודל האדם. השכר איננו רק פיצוי על הקושי, אלא תוצאה של האישיות החדשה שנבנתה מתוך ההתמודדות.