"מה הרווחתם?": הרב אסף את כל בני העיר לבית הכנסת כדי לחשוף את האמת הכואבת

באחת ממלחמות ירושלים שרר עוני כבד. יהודי אחד שמר למקרה חירום כמה מטבעות יקרות בראש הספרייה שבביתו. בנו הקטן הבחין בכך, וכשאביו לא היה, טיפס בסקרנות ומצא את אחד המטבעות. הילד לא הבין את ערכו הרב של המטבע היקר, לקח אותו והלך עמו למכולת לקנות בו דבר מתיקה שבו חשקה נפשו.

בדרך פגש אותו אחד השכנים, הוא זיהה מיד את ערכו של המטבע, ובתחכום החליף אותו במטבע פשוט. הילד, שלא הרגיש בהבדל, המשיך למכולת וקנה ממתק נחשק.

כעבור יומיים גילה האב כי המטבע נעלם. הוא תשאל את בנו, וזה סיפר לו בגילוי לב כי לקח אותו למכולת. "מה עשית!", הזדעק האב מרה. האב המבוהל רץ לבעל החנות והאשים אותו בגזל: "הבן שלי הביא לך מטבע יקר!". המוכר התעקש שקיבל מטבע פשוט, אך האב הזועם סירב להאמין. הוא הפיץ עליו שם רע בכל העיר, עד שתושבי ירושלים החלו להחרים את החנות, ובעל המכולת נאלץ לסגור אותה בבושת פנים.

זמן מה לאחר מכן, המצב נרגע וייסורי המצפון החלו להעיק על השכן שגנב את המטבע. הוא ניגש אל האב, התוודה על המעשה ואמר: "החלפתי לבנך את המטבע כי ילדיי היו רעבים. אני מתחרט על כך מעומק ליבי ורוצה לשלם לך על הנזק שגרמתי לך ועל עגמת הנפש הגדולה שהייתה מנת חלקך". האב תפס את ראשו בבהלה: "ומה עם בעל המכולת ששפכתי את דמו?"

כדי למצוא תיקון, פנו השניים לרב העיר. הרב ביקש לכנס את כל התושבים בבית הכנסת, גולל בפניהם את כל הסיפור, ואמר להם: "תדמיינו שבבית דין של מעלה ישפטו את האב. הוא יגיד שטעה אך חשב לתומו שהמוכר גנב. השכן יצטדק ויאמר שאמנם עשה עוול במו ידיו אך היה אנוס מפאת הרעב הגדול שבו היו שרויים ילדיו הרכים. לכל אחד הייתה סיבה וייתכן אפילו שבמובנים מסוימים היא הייתה מוצדקת. אך השאלה האמיתית היא: מה אתם, בני העיר, הרווחתם מכך שהאמנתם וריכלתם? ממש כמו הנחש, שמכיש והורג מבלי להרוויח דבר, כך גם הלשון הרעה פוגעת, הורסת ושורפת חיים שלמים בלי שום תועלת".

וכפי שכתב שלמה המלך בקהלת: "ואין יתרון לבעל הלשון".