הוא ביקש שלא להדפיס את כתביו אבל הותיר מורשת עצומה

רבי שלמה שפירא, בעל ה"שם שלמה", נולד בשנת תקצ"ב (1831) בעיירה ריבוטיטש שבגליציה. הוא היה בן למשפחת אצולה רוחנית מפוארת: אביו היה הגאון רבי אלעזר שפירא מלאנצוט, ואילו סבו היה רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב, בעל הספר הנודע "בני יששכר", מגדולי מנהיגי החסידות בדורו ורבה של מונקאטש. כבר מילדותו גדל רבי שלמה באווירה של תורה, חסידות וקדושה, וספג את מורשתם הרוחנית של אבותיו.

בהגיעו לפרקו נשא לאישה את הרבנית חיה פרומה רבקה, בתו של רבי יקותיאל שמואל שמלקה מסאסוב, נכדו של רבי משה לייב מסאסוב, מגדולי הצדיקים שבדורו. לאחר נישואיו עבר להתגורר בעיר סטריז'וב שבגליציה, שם שימש אביו כרב העיר. כאשר נקרא האב בשנת תרי"ז לכהן כרבה של לאנצוט, קיבל רבי שלמה לידיו את הנהגת הקהילה בסטריז'וב והחל להתפרסם כתלמיד חכם מופלג וכמנהיג רוחני בעל שיעור קומה.

עם השנים הלכה והשפעתו הרוחנית וגברה. לאחר פטירת רבו הגדול, רבי חיים הלברשטאם מצאנז, בשנת תרל"ו, החל לנהוג באדמו"רות באופן גלוי, וחסידים רבים החלו לנהור אליו כדי לקבל את עצתו וברכתו. הנהגתו שילבה למדנות עמוקה עם עבודת ה' מתוך דבקות וחסידות, והוא נודע כאדם קדוש ומופלא אשר רבים ראו בו ממשיך דרכם של גדולי החסידות בגליציה ובהונגריה.

בשנת תרמ"ב נקרא רבי שלמה לעמוד בראש קהילת מונקאטש, העיר שבה כיהן בעבר סבו ה"בני יששכר". עם בואו לעיר החל פרק חדש בתולדות החסידות, והוא נחשב לאדמו"ר הראשון של שושלת מונקאטש המפורסמת. תחת הנהגתו הפכה מונקאטש למרכז רוחני חשוב ליהדות הונגריה וקרפטורוס, ומאות יהודים נהרו אל חצרו כדי לשמוע את דבריו ולהסתופף בצילו.

רבי שלמה נודע בגאונותו העצומה בנגלה ובנסתר. תלמידיו סיפרו על בקיאותו הרחבה בש"ס ובפוסקים ועל עומק מחשבתו בתורת הקבלה. לצד גדלותו בתורה, התפרסם במידותיו הנאצלות ובאהבת ישראל שלו. מסופר כי מדי בוקר, לפני תפילת שחרית, היה נותן מטבעות רבים לצדקה עבור קופת רבי מאיר בעל הנס, ובכל מטבע היה מבטא תפילה נוספת לגאולת ישראל ולהחזרת השכינה למקומה. מנהג זה שיקף את כמיהתו המתמדת לביאת המשיח ולגאולת עם ישראל.

למרות שחיבר דברי תורה רבים במהלך חייו, ביקש בצוואתו שלא להדפיס את כתביו. בני משפחתו כיבדו את רצונו, אך במשך השנים ליקטו צאצאיו אמרות, הנהגות וחידושי תורה שהובאו בשמו בספרי בניו ונכדיו. חלק מחומר זה נדפס מאוחר יותר בספרים "שם שלמה" ו*"פדה בשלום"*, המאפשרים הצצה לעולמו הרוחני העשיר.

ביום כ"א בסיוון תרנ"ג (1893), לאחר עשרות שנות הנהגה, השיב רבי שלמה שפירא את נשמתו ליוצרה. הוא נטמן בבית החיים במונקאטש, וקברו הפך למקום תפילה ועלייה לרגל. את מקומו מילא בנו הגדול, רבי צבי הירש שפירא, בעל ה"דרכי תשובה", שהמשיך לבסס את חסידות מונקאטש והפך אותה לאחת החצרות החשובות והמשפיעות בעולם החסידות. מורשתו של רבי שלמה ממשיכה להאיר עד היום דרך הדורות שבאו אחריו ודרך שושלת מונקאטש המפוארת שייסד.