"אני רוצה את אבא" | בנו של הרב דב קוק חושף את הרגעים הקשים בבית החולים

במילים שבורות, בעיניים דומעות ובקול חנוק מלבב, התיישב הרב יוסי קוק מול מצלמת ערוץ 2000 לריאיון מיוחד אשר לא הותיר אף עין יבשה. זה לא היה עוד ריאיון עיתונאי שגרתי, אלא זעקה של בן הדואג לחיי אביו, שהוא גם זעקתו של דור שלם המביט בחרדה אל עבר מיטת חוליו של אחד מגדולי המקובלים והצדיקים בדורנו, עמוד האש של העיר טבריה, הגאון הצדיק הרב דב קוק שליט"א.

במשך דקות ארוכות שיתף הרב יוסי קוק את הצופים ברגעים המצמררים שעברו על בני המשפחה מאז האשפוז הפתאומי, בנסים הגדולים שהתרחשו בתוך החשיכה הרפואית, ובמורשת החינוכית והרוחנית העצומה של אביו. מעל הכל, הוא יצא בקריאה מהדהדת לכל יהודי ויהודייה בארץ ובעולם לקחת חלק במאמץ הרוחני לרפואתו, כי רק כוח התפילה והקבלות הטובות יכולים לקרוע את גזר הדין.

הדרמה הגדולה החלה להתפתח הרחק מעיני הציבור, שבועות ארוכים לפני שהידיעה על מצבו של הרב הכתה גלים. הרב יוסי קוק מספר כי במשך כחודש ימים סבל אביו הצדיק מדלקת ריאות קשה שליוותה אותו ללא הרף. אולם, כוחו של צדיק אשר מפקיר את גופו למען רוחניותו הציב מכשול בפני בני המשפחה. הרב המשיך בשגרת יומו העמוסה, למד תורה באותו תענוג עילאי, התפלל בכל כוחו, ולא התלונן ולו פעם אחת על כאב או חולשה. המשפחה לא ידעה דבר על חומרת המצב, שכן הצדיק פשוט הסתיר את ייסוריו.

התפנית המבהילה התרחשה ביום אחד, כאשר בני הבית הבחינו כי הרב שקוע בשינה עמוקה וחריגה ביותר, ונשימותיו הפכו כבדות, לא ברורות ומדאיגות. הלחץ בבית הרקיע שחקים. אמבולנס הועזק למקום במהירות הבזק, והצוות הרפואי שהגיע הבין מיד את גודל השעה. המילים שנאמרו לבני המשפחה היו חדות כקול חרב, חובה להעלות אותו ברגע זה לבית החולים.

הרב יוסי משחזר את אותו רגע שבו עמד מול האמבולנס, כאשר תחושת עילפון אחזה בו מרוב פחד. הוא עלה יחד עם אביו, וכעבור דקות ספורות בחדר המיון התבררה התמונה המלאה, דלקת הריאות החמירה עד כדי סכנת חיים מיידית, והרופאים קבעו כי אין מנוס מלהרדים ולהנשים את הרב. הרופאים אף הוסיפו משפט שגרם ללבבות בני המשפחה להחסיר פעימה, לפיו אם היו מגיעים כמה שעות מאוחר יותר, המצב היה עלול להיות בלתי הפיך, השם ירחם. בחסדי שמיים ובניסי נסים, התרחש הפינוי בדיוק בזמן המדויק.

הפחד הגדול מהמצב הרפואי המורכב שיתק חלק מבני המשפחה. הרב יוסי קוק מודה בכנות וברגישות יוצאת דופן כי במשך שבוע וחצי הוא פשוט לא העז לעלות לבקר את אביו בבית החולים, מתוך פחד עמוק לראות את האריה השואג של עולם התורה כשהוא שוכב חסר אונים, מורדם ומונשם. הוא מעיד על עצמו כי בניגוד לאחיו החזקים, הוא הרגיש חלש מכדי לעמוד במראות הללו.

אולם, הלילה שלפני חג השבועות שינה הכל. התחושה כי חג מתן תורה מתקרב והצדיק שכולו תורה נמצא במצב קריטי, דחפה אותו להגיע אל מיטת האב. באותם רגעים, מול המכשירים המצפצפים, חרב עליו עולמו.

"פשוט הלכתי והתפרצתי בבכי שלא חוויתי מעולם. עמדתי שם וצעקתי, אבא, אתה החיים שלנו. אבא, אתה הדבר הכי יקר שיש לנו בעולם. אתה לא רק אבא שלנו, אתה הלב של עם ישראל כולו. אתה ספר תורה מהלך, אתה מלאך השם צבאות. כל הארץ כולה בוכה יחד איתך ברגעים האלה."

באותו לילה חשוך בבית החולים, מתוך השברים והדמעות, צמחה בקרבו של הבן הבנה עמוקה על משמעות החיים ועל גודל השעה. הוא הבין פתאום מהם חיי אדם, וכיצד ברגע אחד המציאות יכולה להשתנות. שם, ליד מיטת אביו, הוא קיבל על עצמו קבלה רוחנית גמורה שתלווה אותו לעד.

התובנה העמוקה שחלחלה אל ליבו של הרב יוסי באותו לילה קשורה באופן ישיר לדמותו של אביו, אשר מעולם לא ידע מהי בושה בכל הנוגע לעבודת השם. מתוך כך, הוא החליט לקבל על עצמו הבטחה מוחלטת, הוא לא יתבייש יותר מאף אדם בעולם כאשר מדובר בעשיית טוב ובהפצת קדושה.

הרב יוסי מסביר כי פעמים רבות הבושה החברתית מונעת מאיתנו להתקדם מבחינה רוחנית. אדם רוצה להציע קריאת שמע לחברו, רוצה להניח תפילין למישהו ברחוב, או סתם לומר מילה קדושה ומחזקת עם חיוך רחב, אך החשש מפני "מה יגידו" עוצר אותו. הוא פונה אל הנשים שרוצות לשים כיסוי ראש והלב שלהן משתוקק לכך, או אל האנשים שרוצים להתחיל לשמור שבת ויודעים היטב את האמת, אך מפחדים מתגובת הסביבה.

ברגעים של אמת, כאשר עומדים מול שערי שמיים, מבינים כי הבושה הזו היא עצת היצר בלבד. המבט אל אביו, שבמשך כל חייו חצה גבולות של מוסכמות חברתיות רק כדי להציל עוד נפש יהודייה, הבהיר לבן כי הקבלה הנכונה ביותר היא שבירת מחסום הבושה למען הקדוש ברוך הוא.

חלק נרחב מהריאיון הוקדש לזכרונות הילדות המופלאים של הרב יוסי קוק, המשרטטים את קווי דמותו החינוכית הייחודית של אביו. בעולם שבו חינוך מלווה לעיתים קרובות בגערות, ביקורת והערות קשות, הרב דב קוק הציג מודל אחר לחלוטין, מודל של דוגמה אישית טהורה ואהבה אינסופית.

הרב יוסי מעיד כי מאז היותו ילד קטן ועד היום, אביו מעולם לא העיר לו או לאחיו שום הערה פוגעת או מבקרת. הדרך שבה הם למדו כיצד להתנהג הייתה פשוט על ידי התבוננות בו. הילדים גדלו בבית שבו כל מה שראו בכל שעות היממה היה אבא שיושב ולומד תורה מתוך תענוג אמיתי, ואבא שמתפלל בדבקות עילאית.

הפעמים היחידות שבהן הרב העיר לבנו היו אך ורק בנושאים של פיקוח נפש ובטיחות, וגם אז, הדבר נעשה בלשון רכה ומתחננת. הבן נזכר בערגה כיצד אביו פנה אליו ואמר לו, יוסי, בבקשה ממך, למען השם, כשאתה נוסע באופניים בירידה אל תפדל, כי זה מסוכן. וכשאתה שוחה בים, אל תשחה לעומק, בבקשה ממך תשחה רק לרוחב. אלו היו ה"נזיפות" היחידות שקיבל מימיו.

יתרה מכך, הרב מעולם לא ביקש דבר עבור עצמו בצורה של ציווי. כאשר רצה כוס קפה, היה פונה בלשון ענווה, אולי תוכל, בבקשה, כבודו יכול להביא לי כוס קפה? ואז, כאשר הבן היה מביא את הכוס, הרב היה יושב ומברך אותו במשך דקות רצופות. הוא היה מודה לו על כל דבר, על כיבוד ההורים, ומעתיר עליו ברכות מופלגות על המצווה הקטנה הזו. כל בקשה שלו לא נועדה אלא כדי להעניק לסובבים אותו זכות של מצווה.

כדי להבין את ממדי ענק הרוח שבו מדובר, שיתף הרב יוסי בסיפור היסטורי מצמרר שהתרחש לפני כארבעים שנה. באותם ימים, הרב דב קוק היה אברך צעיר, בגילו של בנו כיום. מרן פוסק הדור, הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הגיע לביקור בשיכון ד' בטבריה, במתנ"ס חן, והרב הצעיר הגיע להקביל את פניו.

מרן הרב עובדיה הביט באברך הצעיר, פנה אל הציבור הגדול שהיה באולם, הצביע עליו ואמר מילים שהרעידו את השומעים:

"אתם רואים את האברך הזה? דעו לכם כי שליש מכדור הארץ עומד עליו."

לפני ארבעים שנה נאמרו המילים הללו, והיום כולם מבינים את כוונתו של פוסק הדור. הרב דב קוק חיבר במהלך חייו מעל מאתיים ספרים עמוקים בכל מכמני התורה והקבלה. תורתו כה עמוקה ומתומצתת, עד שחכמי דורנו מעידים כי יש צורך בארבע מאות אברכים גאונים שישבו במשך עשר שנים שלמות רק כדי לפשט ולבאר את קיצוריו המופלאים בתורת הנסתר, שכן הוא כותב אינסוף עומקים בשורה אחת קצרה.

אהבתו של הרב לכל יהודי באשר הוא חצתה את כל הגבולות המוכרים. הרב יוסי מספר על מקרים מדהימים המראים כיצד אביו נשא את צער הדור על כתפיו הצרות. באחד הימים הגיעה אל הרב אישה שבורה שסיפרה בבכי כי חלתה במחלה הנוראה. הרב, ברחמיו הרבים וכדי להסיר את החרדה מליבה, פנה אליה בחיוך ואמר לה, שימי אבקת שום, המצב יעבור, את לא צריכה רופאים, הכל בסדר. האישה יצאה מהחדר מחוזקת ומלאת תקווה, בידיעה שהצדיק אמר שהכל יעבור.

אולם, הסיפור האמיתי התרחש מיד לאחר שהאישה יצאה מהחדר וסגרה את הדלת. בני הבית שמעו את הרב אומר לעצמו בקול רועד, הריני מקבל על עצמי שלושה ימי צום רצופים בשביל האישה הזו. זה היה הסוד של הצדיק, הוא היה מעניק לאנשים פתרונות פשוטים כדי להרגיע את רוחם, אך את הדינים והגזירות היה לוקח על גופו שלו, בצומות ובתפילות חשאיות.

במקרה אחר, הגיע אדם עם רגל נפוחה מאוד וביקש ברכה. הרב הביט בו ואמר לו, אני התפללתי עליך במשך כל הלילה. הרב יוסי מסביר לקהל הצופים מהי המשמעות של המושג "כל הלילה" אצל אביו, אין מדובר במליצה, אלא בשש, שבע או שמונה שעות רצופות של עמידה בבכי, בזעקות ובדמעות שליש בפני בורא עולם עבור יהודי פלוני שהרב כלל אינו מכיר באופן אישי.

הרב יוסי קוק מציג תפיסה רוחנית עמוקה ומרטטת לגבי מצבו הרפואי של אביו. הצדיק הוא המשל והמראה של הדור כולו. אמא שלו נוהגת לומר תמיד משפט יפהפה המלווה את המשפחה, לפיו הקדוש ברוך הוא הוא אבא של כולם, אבל הוא גם אבא פרטי של כל אחד ואחד. כך גם המרגש מול הרב, הוא אבא של כולם, אך תמיד נמצא שם באופן אישי עבור כל נפש, בוכה איתה ומצטער בצערה.

כאשר עם ישראל רואה את הרב דב קוק כשהוא מורדם ומונשם בבית החולים, עלינו להבין כי הדבר משקף את המצב הרוחני של עם ישראל, אשר נמצא במצב של תרדמת מסוימת. אם המצב של עם ישראל פחות טוב, הדבר מתבטא בגופו של הצדיק המוסר את נפשו עלינו.

הרב תמיד נהג לומר לבני משפחתו ולתלמידיו משפט מפתח, אם אתם רוצים להביא לי חיים, תתחזקו ברוחניות. החיים של הצדיק אינם נמדדים במדדים רפואיים בלבד, אלא בכמות הקדושה והזכויות של עם ישראל. ברור לחלוטין כי אילו הרב היה יכול לדבר איתנו כעת, הוא לא היה מבקש דבר עבור עצמו, אלא היה מתחנן על שני הצירים המרכזיים של העם היהודי, שמירת שבת קודש ושמירת טהרת המשפחה.

בסיומו של הריאיון המטלטל, פנה הרב יוסי קוק אל הצופים בבקשה אישית וחסרת תקדים, כזו שמעולם לא עשה בימי חייו. הוא הסביר כי מצבו של אביו אמנם השתפר בצורה ניכרת לעומת רגעי המשבר הראשונים, וזאת בזכות התפילות הרבות של הציבור, אך הדרך להחלמה מלאה עודנה ארוכה והוא עדיין זקוק לרחמי שמיים מרובים ולנסים גלויים כדי לחזור לביתו ולהנהיג את אלפי חסידיו.

הרב יוסי מבקש ומתחנן מכל אחד ואחת לחזק את הרפואה באמצעות מעשים בפועל. היוזמה העומדת על הפרק היא הקמת ספר קבלות ענק. המשפחה קוראת לכל הציבור לשלוח קבלות רוחניות שלקחו על עצמם, בין אם מדובר בחיזוק בשמירת שבת, הקפדה על טהרה, לימוד תורה, או הימנעות מבושה חברתית בעשיית מצוות. כל אדם ישלח את הקבלה שלו יחד עם שמו, והמשפחה תאגד את כל האלפים לספר אחד גדול שיובא אל מיטת הרב.

הרב יוסי חותם את דבריו בדברי הרמב"ם ובדברי רבי מאיר בעל הנס, המזכירים לנו כי העולם כולו נשקל מחצה על מחצה, וכל אדם צריך לראות את עצמו כאילו מעשה אחד קטן שלו, קבלה אחת קטנה שלו, יכולים להכריע את הכף ולפסוק את הדין לטובה עבור העולם כולו. הקבלה הקטנה שלכם, הצופים בבית, היא זו שיכולה להעניק את החיים ואת הרפואה השלמה לצדיק אשר מוסר את נפשו עבורכם בכל יום מחדש. אנא, הרבו בתפילה עבור הרב דב בן שושנה, לרפואה שלמה ובריאות איתנה בתוך שאר חולי עמו ישראל.