הילולא קדישא: כך פעל רבי ישעי'ה מקרעסטיר והציל קהילה שלמה

לרגל יום ההילולא ה־101 של הרה"ק רבי ישעיה מקרעסטיר זי"ע, מתעורר מחדש סיפור מרטיט המגלה הצצה נדירה לכוח תפילתו, לעוצמת אמונתו ולחכמתו המעשית בהתמודדות עם שונאי ישראל ומצוקות הדור.
הסיפור שזור בהיסטוריה הכואבת של יהודי הונגריה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, ומלווה את דמותו של רב עיירה שנושא על כתפיו את כל קהילתו עד שמגיע אל הצדיק מקרעסטיר לבקש ישועה.

בעיירה דרצקה שבמחוז ביהר שבהונגריה, לא רחוק מדברצין, השתררה באותן שנים אווירה קודרת ומאיימת.
מינויו של שר פלך חדש, ה"שטוהלר" קולמושי, הפך את חיי היהודים במקום לסיוט מתמשך.
אנשים כשרים הושלכו לכלא בלי להבין על מה נאשמו, שוטרים חמורי סבר פשטו ברחובות ובשווקים, והכו יהודים בעילות מופרכות תוך הפצת פחד ואימה.
הגל הזה הצטרף למכת האנטישמיות ששטפה את הונגריה כולה לאחר המלחמה, כאשר יהודים הפכו לשעיר לעזאזל על אובדן חלקי הארץ וגאוות האומה.
הסוחרים בעיירה החלו לקרוס כלכלית, בעלי מלאכה חששו לפתוח את עסקיהם, והתחושה הכללית הייתה של חנק מתמשך וייאוש הולך וגובר.

באחד הימים, כשמצב הרוח בעיירה הגיע לשפל חדש, התכנסו כמה עשרות מתושביה היהודים בביתו של רב העיירה, הגאון רבי צבי הירש הכהן זצ"ל, בנו של בעל ה"נפש יהונתן" מסעליש.
בדמעות ובקול רועד התחננו לפניו שיקים את זעקתם לשמים, שכן כוח הסבל שלהם תם והם אינם רואים מוצא מן הצרות הרובצות עליהם.
הרב, שהיה מודע היטב למתרחש בעירו, התכנס בתוך עצמו בכאב ובענווה והודה כי בכוחות עצמו הוא קטן מכדי לפעול ישועה.
עם זאת ציין כי הם נמצאים סמוך ליום ההילולא של הצדיק רבי יצחק אייזיק מקאליב זי"ע, והחליט לנסוע לקאליב להתפלל על הקהילה כולה, ותלה תקווה גם לפגוש שם את רבי ישעיה מקרעסטיר זי"ע ולבקש את ברכתו.

ימים אחדים לאחר מכן, בראשית חודש אדר, יצא רבה של דרצקה לדרך.
הדרכים המוליכות לעיירה קאליב המהו המונים, רבבות מיהודי הונגריה נהרו לציונו של הצדיק כדי לשפוך שיח ותפילה ביום ההילולא.
בין ההמונים בלטה במיוחד פמלייתו של רבי ישעיה מקרעסטיר זי"ע, שנהג לשהות בקאליב סביב ההילולא כמה ימים, ולהיות מוקף חסידים הנושאים פתקי בקשות וישועות.
אותה שנה הייתה שנת תרפ"ה, זמן קצר לפני הסתלקותו של רבי ישעיה זי"ע לעולמו.
כאשר נודע לצדיק שרב דרצקה נמצא בין הבאים, ביקש להושיבו לידו ולשאול לשלומו.

הרב הסביר שבא כשליח ציבור, לא עבור עצמו אלא כפה של כל יהודי עיירתו הנתונים תחת מרותו האכזרית של שר הפלך.
הוא התחנן שירחם הצדיק עליהם, ויפעל שייפטרו סוף סוף מן הרודן האנטישמי המטיל עליהם גזירות קשות ומכאיבות.

רבי ישעיה מקרעסטיר היה ידוע בגדולתו להעביר גזירות רעות ולהכניע שונאי ישראל, ואף הוזכר עליו שהיה בכוחו "להשבית בכל יום מאה המנים".
לכן ציפו הנוכחים לשמוע ממנו לשון של גזירה על אותו שר אכזרי.
אלא שהצדיק הפתיע, ואמר לרב דרצקה למצוא לעצמו עצה כיצד להיפטר משר הפלך, והוסיף כי גם הוא עצמו נהג כך כאשר עמד מול שר הפלך באזורו.
הרב ההמום ביקש לדעת מהי אותה עצה, ואז פתח הצדיק וסיפר את המעשה הבא.

בעיר סמוכה לקרעסטיר כיהן שר פלך נוסף, שונא ישראל שהצר ליהודים בגזירות ובמסים בלתי נסבלים.
בנו של אותו שר, ילד כבן עשר, לקה לפתע במחלה קשה ונדירה, והרופאים קבעו שאין ידוע להם מרפא והילד נתון בסכנת חיים ממש.
מצבו הידרדר עד שנראה כעומד בשערי מוות.

באותה עיר חי יהודי נכבד ושמו ר' אהרן, בעל ממון ומקורב לשלטונות.
השר הזמינו אליו ושאל אם הוא מבקר אצל רבי ישעיה מקרעסטיר.
כאשר נענה בחיוב, הטיל עליו שליחות: לנסוע לצדיק ולבקש שיתפלל על בנו החולה, כשהוא מציע תנאי חמור משני צדדיו.
אם יחלים הילד יהפוך השר את יחסו ליהודים, יבטל את הגזירות ויעמוד לצידם בכל בקשה.
ואם, חלילה, ימות הבן, התחייב לגרש את כל יהודי המחוז מבתיהם בלי לאפשר להם לקחת עמם מאומה.

ר' אהרן יצא מן הפגישה רועד, מודע לכך שמונחת על כתפיו אחריות לגורל הקהילה כולה.
הוא עלה בדחיפות על רכב נסיעה, והפליג אל קרעסטיר.

כשנכנס ר' אהרן לחצר הצדיק, זעק בבקשה להיכנס מיד מפאת הסכנה הגדולה.
רבי ישעיה הקשיב לסיפור לאט, ובשובה ונחת, ושלף משולחנו שתי קוביות סוכר.
הוא הורה לר' אהרן לחזור מיד לעירו, לתת לשר להניח את הסוכר בפי בנו, ואם כבר יהיה בגסיסה להמיס את הסוכר במים ולטפטף לפיו.
לאחר מכן ציווהו לדרוש מן השר שיחזור ויאשר בפניו את התחייבותו לטובת היהודים, בצורה של תנאי כפול ברור.
הצדיק הבטיח כי בעזרת ה' הילד יבריא.

ר' אהרן מילא את דברי הצדיק בדקדוק, המס את הסוכר ונתן לבן השר.
תוך זמן קצר ראו בני הבית שינוי מפתיע: הילד פקח את עיניו לאחר שבועות, מצבו הלך והשתפר, ולאחר תקופה חזר לחייו הרגילים כבריא גמור.
שר הפלך, נפעם מן הפלא שהתרחש מול עיניו, עמד בדבריו ושינה את יחסו ליהודים מן הקצה אל הקצה.
מאותו רגע פסקו הגזירות והקהילה נשמה לרווחה.

את הסיפור הזה סיפר רבי ישעיה מקרעסטיר לרב דרצקה בפשטות גמורה, כאילו היה מדובר במהלך טבעי, והוסיף שהרב אף הוא ימצא עצה דומה שתחלץ את אנשי עירו מעולו של השר.
הרב השיב כי לשר הפלך שלהם אין בן, וגם קוביות סוכר אין בידו, אך הצדיק השיב כי סוכר ניתן לקנות בכל מקום, והעיקר הוא למצוא את העצה הנכונה בסייעתא דשמיא.

זמן לא ארוך לאחר אותה פגישה, בג' אייר תרפ"ה, הסתלק רבי ישעיה מקרעסטיר זי"ע לעולמו.
רב דרצקה נסע להשתתף בהלווייתו ושב לביתו כבד רושם מן האירוע.
בהגיעו הביתה המתין לו אחד מבני הקהילה, שנשא עמו מידע מסעיר.
אותו יהודי חשף בפני הרב כי בידו ראיות על שנים עשר מקרים לפחות שבהם עבר שר הפלך קולמושי על החוק הפלילי, ותיק מסודר כזה עלול להביא לסילוקו המהיר מתפקידו.

הרב ראה בכך אות מן השמים והבין שזו העצה שאליה כיוון הצדיק בדבריו.
המסמכים נשלחו לשלטונות בעילום שם, ולאחר ימים ספורים הוזמן השר לבירור אצל הממונים עליו.
בדרך כלשהי נודע לו שיהודים מן העיירה עומדים מאחורי ההלשנה, והוא הזעיק את ראש הקהל וביקש בתחנונים שינסו להסיר את התביעה, כשהוא מתחייב לשנות לחלוטין את יחסו ליהודי דרצקה.
לאחר שעיין בדבר עם נגידי הקהילה, הסכים הרב לבטל את התלונה, וכך נוצר מצב חדש שבו השר נאלץ לעמוד לצידם ולא נגדם.

רבי צבי הירש הכהן זצ"ל העלה את המעשה על הכתב בספרו "ליקוטי צבי", ושם ציין כי על אף התלאות שעברו על הדור מאז, עדיין אותו שר המשיך לעמוד לימין הצדק ולא שב להתאכזר אל יהודי המקום.