האם חלב מפוסטר נחשב בישולי גויים? התשובה מפתיעה

אחד האתגרים המרכזיים בכשרות הפועלת לאור פסקיו של מרן הבית יוסף, הוא ההקפדה המחמירה על איסור בישולי גויים. המטרה היא ליצור "משמרת למשמרת" כדי שצרכני הכשרות לא ייכשלו במאכל שבושל בידי מי שאינו יהודי.

האיסור הזה משמעותי ביותר ויש לו ביטויים בכל ענפי הכשרות, הדורשים יצירתיות ובקיאות. לעיתים, המיקום הדמוגרפי או אופי העסק מחייבים ערנות יתרה, במיוחד במקומות שבהם מועסקים פועלים זרים.

המדיניות היא למנוע גישה של מי שאינו יהודי לאזורי הבישול, ולוודא שכל הטבחים יהיו יהודים, גם במוצרים שמעיקר הדין אינם מחויבים בכך, כמו ירקות הנאכלים כמות שהם חיים.

אולם, מתעוררת שאלה כשרותית מרתקת המערערת לכאורה על כל המאמץ הזה: כיצד אנו צורכים חלב או נוזל ביצים שעברו פסטור במפעלים על ידי גויים?

הכלל ההלכתי קובע כי מאכל שאינו נאכל חי וצריך בישול כדי להיות ראוי למאכל אדם, אסור בבישול גויים. בדורות האחרונים, בעקבות תגליותיו של לואי פסטר, חלב שאינו מפוסטר נחשב למסוכן בריאותית ורוב בני האדם נמנעים משתייתו ללא טיפול בחום. אם הפסטור נחשב לבישול, החלב אמור להיאסר.

הקושי מתעצם כשבוחנים שיטות מתקדמות כמו פסטור-על או עיקור (UHT), שבהם הטמפרטורה מגיעה ל-140 מעלות צלזיוס - חום שבוודאי נחשב לבישול גמור. גם בביצים, המשמשות בתעשייה כנוזל מפוסטר, לא ניתן לטעון שהן נאכלות חיות בדרך כלל, שהרי רוב העולם מקפיד לבשלן.

פוסקי זמננו נדרשו לסוגיה וגיבשו כמה נימוקים להיתר. ראשית, קיים כלל שבישול ראשוני שאינו מביא את המאכל למצבו הסופי אינו אוסר. כשם שבורגול שבושל והתייבש מחייב בישול מחדש בבית, כך גם נוזל ביצים מפוסטר אינו ראוי למאכל כפי שהוא, ודורש טיגון או אפייה כדי להפוך למנה ראויה להגשה.

שנית, הפסטור התעשייתי אינו מתבצע על גבי אש ישירה אלא באמצעות קיטור או צנרת מים חמים. לדעת פוסקים רבים, ובראשם מרן רבנו הגדול הראשון לציון זצ"ל, בישול בקיטור אינו נכלל בגזרת בישולי גויים.

בנוסף, הפסטור במפעלים נעשה באופן המוני ללא כוונה ליצור קירבה אישית בין המבשל לסועד, שהיא טעם הגזירה המקורי.

שילוב סברות אלו - הבישול בקיטור, היעדר שינוי מהותי במאכל והעובדה שמדובר בתהליך תעשייתי בריאותי - מאפשר לצרוך מוצרים אלו ללא חשש, ולהמשיך בהקפדה היתרה על בישול ישראל בכל שאר תחומי המטבח.