מהבור אל האור - הסוד שמסתתר בתוך השברים

בפתח דבריו של הרב יואב בן חיים אנו נחשפים לתובנה עמוקה על טבעה של הנשמה ועל היכולת המופלאה של האדם לצמוח מתוך השברים. החיים מזמנים לנו לא פעם רגעים של חושך מוחלט, מצבים שבהם נדמה כי הקרקע נשמטת תחת רגלינו ואנו נותרים חסרי אונים מול מציאות מורכבת ומכאיבה. השאלה הגדולה היא כיצד ניתן למצוא את הכוח הפנימי להמשיך הלאה, וכיצד הופכים את המשבר עצמו למנוע של צמיחה והתעלות רוחנית.

הכל מתחיל בתיאור ציורי של קבוצה המונה עשרה אנשים שצעדו לתוספתם ביום בהיר אחד, כאשר לפתע נפער בולען ענק במרכז המדרכה. בתוך רגע אחד של חוסר תשומת לב, מצאו את עצמם כל העשרה בתחתיתו של בור עמוק וחשוך. כשהתאוששו מהנפילה הכואבת, הרימו את עיניהם למעלה וניסו להבין את חומרת המצב. המרחק לפני השטח נראה להם עצום, קיר זקוף ובלתי עביר שאינו משאיר פתח לתקווה.

בין האנשים בבור החלו להישמע קולות של ייאוש מר. חלק מהקבוצה טענו בנחרצות כי אין טעם אפילו לנסות להילחם בגזירה. חבל על המאמץ, הם זעקו לחבריהם, תראו באיזה עומק אנחנו נמצאים, אין שום סיכוי שמישהו מאיתנו יצליח לצאת מכאן בכוחות עצמו ללא סיוע חיצוני. הקולות הללו, המלאים בספקות ובחולשה, החלו לחלחל אל ליבם של שאר האנשים. אחד מהם ניסה בכל זאת לקפוץ פעם או פעמיים, אך לאחר שנכשל וראה את מבטיהם המיואשים של חבריו, התיישב גם הוא בפינת הבור והחליט להמתין לעזרה שאולי לא תגיע לעולם.

אולם, בתוך כל האווירה הקשה הזו, אחד מחברי הקבוצה לא הפסיק לנסות. הוא החל לקפוץ שוב ושוב, זינוק אחר זינוק. הוא נאבק בעפר החלקלק, ניסה לאחוז בכל בליטה זעירה בדפנות הבור, החליק ארצה ושוב ניסה בכל כוחו. חבריו למטה צעקו לו שיחדל, אמרו לו שהוא רק מבזבז את שארית האנרגיה שלו ושמדובר במשימה בלתי אפשרית בעליל. אך האיש נראה כמי שאינו מושפע כלל מהצעקות. במאמץ אדיר, תוך שהוא מגייס את כל כוחות הנפש והגוף שלו, הוא הצליח לבצע זינוק אחד אחרון, אחז בקצה הבור ומשך את עצמו החוצה אל עבר האור והחופש.

האנשים שנותרו בבור היו המומים לחלוטין. הם צעקו לו מלמטה בתדהמה גלויה, איך עשית את זה? איך הצלחת להתעלם מכל האזהרות והעצות המלומדות שלנו? רק אז, כשהוא עומד למעלה בבטחה ונושם את האוויר הצח, סימן להם האיש בשפת הסימנים כי הוא פשוט איננו שומע דבר. הוא לא שמע את הייאוש, הוא לא שמע את הספקות והוא לא שמע את אלו שניסו להסביר לו מדוע הוא עתיד להיכשל. הוא ראה רק את המטרה לנגד עיניו, והדממה שבה חי אפשרה לו להקשיב לקול הפנימי שלו בלבד.

הסיפור הזה משמש משל מדויק להפליא למציאות חיינו. לעיתים קרובות, הקולות החיצוניים של הסביבה, הביקורת של האנשים סביבנו או אפילו הקולות הפנימיים המטילים ספק ביכולותינו, הם אלו שמונעים מאיתנו לצאת מהבורות שבהם אנו נמצאים. הכוחות והכישרונות שלנו קיימים בתוכנו עמוק פנימה, אך הם מכוסים בשכבות רבות של פחד, דאגה וייאוש שאינם שייכים למהותנו האמיתית.

הקשר העמוק של רעיון זה מופיע בפרשת השבוע, שם מצווה אותנו התורה על הדלקת המנורה בבית המקדש. התורה מדגישה כי יש להשתמש בשמן זית זך כתית למאור. המדרש מלמד אותנו כי עם ישראל נמשלו לזיתים, ויש לכך סיבה רוחנית עמוקה ומהותית. הזית מחזיק בתוכו את השמן המשובח ביותר שקיים בבריאה, אך כל עוד הוא נשאר שלם על העץ, השמן נותר חבוי ובלתי נראה לעין.

רק כאשר חובטים בזית, רק כאשר כותשים אותו ומפעילים עליו לחץ כבד ומתמשך, רק אז יוצא ממנו השמן הזך והטהור שיכול להאיר את מנורת המקדש. כך גם עם ישראל, וכך גם כל אדם ואדם בחייו האישיים. לעיתים אנו עוברים תקופות של ייסורים וקשיים שנראים כחבטות של ממש. אנו מרגישים ככתית, כמי שנכתש תחת כובד המשקל של החיים. אולם עלינו לזכור תמיד כי החבטות הללו אינן באות כדי לשבור אותנו, אלא כדי לחלץ מאיתנו את השמן הטוב ביותר שטמון בנו.

חשוב להדגיש כי המכות והלחץ אינם אלו שיוצרים את השמן. השמן כבר נמצא שם בתוך הזית מרגע יצירתו על ידי הבורא. התפקיד של הלחץ והכתישה הוא רק להסיר את הקליפות החיצוניות, את הפסולת ואת כל מה שמעכב את הטוב הגולמי מלהתגלות. הייסורים והקשיים מזקקים את אישיותנו ומאפשרים לנשמה שלנו להתחבר למקור החיים בצורה העמוקה והטהורה ביותר שאפשר לדמיין.

עלינו לאמץ את הגישה הזו בכל רגע ורגע. בכל פעם שאנחנו מרגישים מדוכדכים, בכל פעם שאנחנו חשים שהעולם סוגר עלינו או שאין לנו את היכולת להתמודד עם האתגרים, עלינו להיזכר באותו אדם בבור ובסוד של שמן הזית. האור והטוב קיימים בתוכנו באופן מובנה וקבוע, הם חלק בלתי נפרד מהנשמה האלוקית שניתנה בנו ואינה משתנה לעולם.

העבודה האמיתית שלנו היא להאמין בעצמנו ולהאמין בכוחות הכבירים שהבורא הטמין בתוך נשמתנו. עלינו ללמוד להיות חירשים לקולות הייאוש ולביקורת שמנסה למשוך אותנו למטה. עלינו להבין שהקושי שאנחנו חווים כעת הוא בסך הכל תהליך של זיכוך שנועד להסיר את הקליפות המיותרות כדי שהאור הפנימי שלנו יוכל להפציע החוצה במלוא עוצמתו ותפארתו.

המטרה הסופית של כל התהליך הזה היא האור. השמן אינו נשאר בתוך הכלי, הוא הופך ללהבה שמאירה את החשיכה ומפיצה חום ותקווה לכל עבר. כך גם אנחנו, כשאנו מצליחים להתעלות מעל הקשיים ולגלות את השמן הטהור שבנו, אנו הופכים להיות מקור של השראה עבור עצמנו ועבור כל הסובבים אותנו. בכל יהודי ויהודי טמון שמן זית זך שאין לו תחליף, וכל מה שנדרש מאיתנו הוא להסיר את הפסולת החיצונית ולתת לאור הנשמה להאיר את העולם כולו בברכה ובישועה.