"כי הדם הוא הנפש": כך הזרם הסודי בגוף מגלה את חסדי ה' בכל רגע

הדם, נוזל שנראה לכאורה כל כך מובן מאליו, הוא אחד מחסדי ה' הגדולים המלווים אותנו בכל רגע ורגע. מאחורי כל נשימה, כל תנועה וכל תחושה של חיות, עומדת מערכת מופלאה ומתוכננת להפליא, שנבראה בחכמה על ידי הקדוש ברוך הוא ומקיימת ממש את דבר התורה: "כי הדם הוא הנפש".​

לאורך השנים ידענו שדם אסור באכילה, אך רבים מאיתנו לא עצרו לחשוב מה עומד מאחורי ההגדרה שהתורה נותנת לו. האם הביטוי "הדם הוא הנפש" הוא רק ציור לשוני, או שמדובר בתיאור מדויק של תפקידו המרכזי של הדם בגוף האדם. כאשר מתבוננים מעט פנימה, מתגלה תמונה מרתקת של יצירה אלוקית מושלמת הפועלת מתחת לעורנו, ללא הפסקה.​

תפקידיו של הדם רבים ומורכבים, והם שזורים זה בזה במארג עדין ששומר על חיינו. אחד המרכזיים שבהם הוא העברת החמצן וחומרי המזון לכל תא ותא בגוף. בתוך הדם שטים להם תאי הדם האדומים הנושאים בתוכם את ההמוגלובין, חלבון מיוחד הנקשר לחמצן בריאות ומוביל אותו לכל איבר ורקמה. בכל שאיפה החמצן נכנס לריאות, נספג אל זרם הדם, ומשם מתחיל מסע חיוני שאין לו הפסק.​

במקביל לתנועה זו, הדם משמש גם כמנגנון ניקוי מרכזי של הגוף. הרקמות מייצרות פסולת וחומרים מיותרים, ובין השאר פחמן דו חמצני שנוצר מתהליך הנשימה התאית. הדם אוסף את הפסולת הזו, לוכד את הפחמן הדו חמצני ומחזיר אותו אל הריאות, שם הוא יוצא החוצה עם כל נשיפה. כך מתבצע כל העת מחזור קבוע של קבלה והחזרה, של הזנה וסילוק, הכל בשקט ובדיוק מופלא.​

עוד תפקיד יסודי של הדם הוא השמירה על הגוף מפני איומים חיצוניים ופנימיים כאחד. בתוך זרם הדם נעים תאי הדם הלבנים, החיילים השקטים של מערכת החיסון, שתפקידם לזהות פולשים זרים כמו חיידקים ווירוסים ולהשמידם. כאשר מתפתח זיהום, אותם תאים מתרבים, מתרכזים באזור הבעיה ונלחמים בפתוגנים המאיימים לפגוע באדם. קשה שלא לראות בכך מערכת הגנה מתוחכמת שהוכנה מראש על ידי הבורא, כדי לדאוג לנו עוד לפני שאנו מרגישים שמשהו אינו כשורה.​

הדם משתתף גם בוויסות הטמפרטורה של הגוף, תחום שנדמה לנו לעתים מובן מאליו. בעת חום הגוף, כלי הדם הקרובים לעור מתרחבים, מאפשרים ליותר דם לעבור סמוך לפני השטח וכך החום מתפזר החוצה. כאשר קר, כלי הדם מתכווצים, זרימת הדם אל העור פוחתת והגוף שומר טוב יותר על החום הפנימי. מערכת עדינה זו פועלת מעצמה, ללא צורך בהחלטה מודעת של האדם, ומדגימה שוב את הדיוק של הבריאה.​

אחד החלקים המופלאים ביותר במערכת הדם מתגלה דווקא ברגע של פציעה. בטבע פשוט, צינור שנפער בו חור ימשיך לדלוף עד שיתרוקן, ומכונה שהדלק בורח ממנה תחדל לפעול. אולם בגוף האדם מתרחש דבר אחר לגמרי: ברגע שנוצר קרע בכלי דם, טסיות הדם נזעקות אל המקום ומתחילות בתהליך הקרישה. הן נצמדות לאזור הפגוע, יוצרות כעין "פקק" המונע המשך דימום ומאפשר לתהליך הריפוי להתחיל. בתוך זמן קצר יחסית, הפצע נסגר והסכנה של אובדן דם נבלמת.​

קשה להתבונן בתזמון המדויק ובתיאום שבין כל מרכיבי הדם - האדומים, הלבנים, הטסיות ושאר המרכיבים - ולא לשאול את עצמנו מי תכנן מערכת כה מתוחכמת. כיצד יודעים התאים להגיע למקום הנכון ובזמן הנכון, ומדוע הכל עובד בהרמוניה כה מושלמת. התשובה הטבעית והברורה לכל יהודי מאמין היא שהקדוש ברוך הוא, בחסדו, הכין "תרופה למכה" עוד לפני שנוצרה הבעיה.​

לאחר כל ההתבוננות הזו, אפשר לחזור אל שאלת הפתיחה: האם אכן "הדם הוא הנפש". כאשר מבינים שהדם הוא הנושא את החמצן, המזון, מנקה את הפסולת, נלחם בחיידקים, מסייע בוויסות החום ודואג לסגירת הפצעים, נהיה ברור שהוא כלי מרכזי בחיות האדם. הדם, כפי שנברא על ידי הקדוש ברוך הוא, שומר על חיינו בכל רגע, ומגלה לנו מחדש את פלא הבריאה שמתחת לעורנו.