שמחה ואמונה: הסטירה באוטובוס שתשנה לכם את חודש אדר

עם כניסתו של חודש אדר, כולנו נחשפים למאמר חז"ל הידוע הקובע כי "משנכנס אדר מרבים בשמחה". עבור רבים מאיתנו, המשפט הזה מעלה תהייה עמוקה: האם באמת ניתן לצוות על רגש? האם השמחה היא כפתור שניתן ללחוץ עליו רק בגלל שהתאריך בלוח השנה התחלף?

הרי המציאות היומיומית לא תמיד משתפת פעולה עם הציווי הזה. לעיתים אדם קם בבוקר עם רצון טוב, אך פתאום מגיע טלפון מהבוס עם בשורה מדאיגה, או שמצבור של קשיים כלכליים ואישיים מעיב על מצב הרוח. במצב כזה, השמחה נראית כמעט בלתי אפשרית, ואפילו מנותקת מהמציאות.

המשל על הסטירה באוטובוס

כדי להבין איך בכל זאת ניתן להרבות בשמחה גם כשקשה, הרב יואב בן חיים מציע משל עוצמתי ונוגע ללב. תארו לעצמכם אדם היושב באוטובוס, שקוע במחשבותיו, ופתאום הוא סופג סטירה מצלצלת בחלק האחורי של ראשו. התגובה המיידית היא כעס מתפרץ, תחושת עלבון ורצון עז להסתובב ולהשיב מלחמה שערה למי שהעז לפגוע בו.

אך ברגע שהאדם מסתובב בזעם, הוא מגלה שמי שנתן לו את המכה הוא לא אחר מאשר חברו הטוב ביותר, "דוד", שלא ראה אותו שנים רבות. באותו רגע, הכעס נעלם כלא היה. הכאב מהסטירה עדיין קיים, אך הפרשנות שלו משתנה מקצה לקצה. הסטירה הופכת ממעשה של תוקפנות למחוות אהבה מפתיעה, והמפגש הופך לחיבוק חם ומרגש.

הכל עניין של תחפושת

התובנה העמוקה העולה מהמשל הזה היא שחודש אדר הוא הזמן שבו אנו מתבקשים להסיר את ה"תחפושות" מהמציאות. בעולם הזה, הקדוש ברוך הוא מנהיג אותנו בהסתר פנים, דרך אירועים שנראים לנו לפעמים כ"סטירות" כואבות של הגורל. אנו חווים קשיים, אכזבות ואתגרים שנראים כרע מוחלט.

אך האמת היא שכל מה שאנו רואים סביבנו הוא רק מעטפת, תחפושת אחת גדולה. מאחורי כל אירוע, קטן כגדול, עומדת היד המכוונת של אבינו שבשמיים. הוא זה שעומד מאחורי הפרגוד, והוא זה ששלח לנו את אותה "סטירה" כביכול. ברגע שאנו מפנימים שמי שעומד מאחורינו הוא הקדוש ברוך הוא, שאוהב אותנו אהבה אינסופית ורוצה בטובתנו ובקרבתנו, כל ההתייחסות שלנו למציאות משתנה.

שמחה ללא גבולות

היכולת להרבות בשמחה נובעת מהידיעה הברורה שאין שום דבר מקרי. כשאדם מבין שגם הרגעים המאתגרים ביותר הם למעשה הזמנה לחיבוק מהבורא, הוא יכול לחייך גם מתוך הקושי. זוהי השמחה האמיתית של חודש אדר שמחה של אמונה וביטחון.

כשנצליח להסתכל על החיים דרך המשקפיים האלו, נגלה שאין גבול לשמחה שאנו יכולים להפיק. לא מדובר בשמחה חיצונית ורגעית, אלא בחיבור עמוק לשורש החיים. אם נזכור תמיד שריבונו של עולם נמצא שם מאחורי הכל ומחכה שרק נסתובב ונחבק אותו בחזרה, נוכל להפוך כל רגע בחיינו לחגיגה של אור ואמונה.