לא מה שחשבתם: מתי תפילה היא בריאה וטובה ומתי היא מגבירה לחצים?

הרב אייל אונגר, ראש כולל יגדיל תורה בשכונת בית וגן, מציף שאלה יסודית המעסיקה לפעמים גם את האדם המאמין במהלך חייו. כולנו מתפללים, כולנו מבקשים, אך האם עצרנו פעם לשאול מתי התפילה שלנו פועלת כתרופה מרפאת ומתי היא עלולה, באופן פרדוקסלי, להגביר את רמת המתח בחיינו? הרב אונגר משרטט עבורנו קו גבול דק ומשמעותי בין תפילה של אמונה לבין תפילה של שליטה.

המנגנון הרוחני של שינוי המציאות

התפילה איננה רק אוסף של מילים הנאמרות אל מול השמיים אלא היא כלי עוצמתי לשינוי המציאות מהיסוד. הרב מסביר כי תפילה נכונה פועלת בשני מישורים מקבילים. בראש ובראשונה היא מחוללת שינוי בתוך נפשו של האדם המתפלל. כשאדם עומד בתפילה בכוונה אמיתית הוא יוצא ממנה אחרת מכפי שנכנס אליה. הוא מזכך את רצונותיו, מעמיק את הבנתו ומשנה את תדר הנפש שלו.

כאן טמון הסוד הגדול של שינוי גזר הדין. חז"ל מלמדים אותנו כי תפילה מבטלת גזירות קשות, והרב אונגר מעניק לכך הסבר פסיכולוגי ורוחני עמוק. כאשר נגזרת גזירה בשמיים היא נגזרת על אדם בעל תכונות ומצב רוחני מסוים. ברגע שהאדם עובר תהליך של שינוי פנימי דרך התפילה הוא הופך למעשה לאדם חדש. על האדם החדש הזה, המזוכך יותר, הגזירה הישנה כבר אינה תקפה. המציאות משתנה משום שהאדם המרכיב אותה השתנה.

כשהתפילה הופכת למקור של מתח

עם זאת קיימת צד אחר למטבע. לעיתים אנו מוצאים את עצמנו מתפללים מתוך מקום של לחץ, דרישה או פחד עמוק. במצבים אלו התפילה הופכת למעין "מבחן תוצאה" בלתי פוסק. האדם המתפלל מוצא את עצמו בודק בכל רגע ורגע האם הוא נענה, האם המציאות השתנתה לטובתו והאם הבקשה שלו התקבלה.

הבדיקה המתמדת הזו יוצרת עומס רגשי כבד. עליה נאמר בספר משלי כי תוחלת ממושכת מחלה לב. כשאנו תולים את כל השלווה שלנו בתוצאה המיידית של התפילה אנו נכנסים למעגל של חרדה ומתח. במקום שהתפילה תהיה רגע של התחברות והרפיה היא הופכת לזירה של מאבק ושליטה.

לשחרר את האחיזה ולמצוא מרפא

הפתרון שמציע הרב אונגר טמון במושג האמונה והביטחון. תפילה אמיתית דורשת מאיתנו לוותר על השליטה. עלינו להבין כי התפילה היא שיחה חיה ונושמת עם בורא עולם ולא מכתב דרישה. כשאנו מדברים עם השם יתברך עלינו לשחרר את הלחץ על התוצאה ולהתמקד בעצם הקשר.

התפילה היא מרפא מפני שהיא מזכירה לאדם שהוא אינו לבדו במערכה. ההרפיה הזו איננה ויתור על השאיפות שלנו או ייאוש מהמטרה אלא היא ביטוי לביטחון עמוק. אדם שבוטח יודע שהוא עושה את השתדלותו הרוחנית בדיבור ובבקשה, אך הוא משאיר את הניהול בידי מי שאמר והיה העולם.

כאשר אנו ניגשים לתפילה כאל שיחה אוהבת ולא כאל מבחן גורלי אנו זוכים למצוא משמעות עמוקה בכל רגע בחיים. זוהי התפילה הבריאה שמביאה שלווה לנפש ושינוי לטובה בעולם כולו.