מרגש: 20 שנה אחרי הבר מצווה נסגר מעגל

כשהגיע הזמן להתכונן לבר המצווה שלי, אבא שלי לקח אותי לבית הכנסת שליד הבית כדי למצוא מישהו שילמד אותי להניח תפילין ולקרוא בתורה. ראינו שם יהודי מבוגר עם קסקט. שאלנו אותו אם הוא יודע מי פה מלמד לבר מצווה.

הוא חייך בחום. 'שלום וברכה', אמר לאבי, 'שמי אברהם. אני מלמד ילדים כבר 40 שנה לבר המצווה ואשמח ללמד גם את הבן שלך'.

הוא לימד אותי את הפרשה ואיך להניח תפילין, וביום בר המצווה עליתי לתורה. אברהם עמד בצד וחייך.

לאחר מכן, הוריי ניגשו אליו והודו לו על הלימוד המקצועי והלבבי. אבא שלי שאל אותו כמה צריך לשלם עבור השיעורים, אך אברהם חייך חיוך רחב.

'זו הזכות שלי', הוא אמר. 'אני תכף בן 70, אשתי ואני לא זכינו לבנים, רק לבת אחת, שכבר התחתנה ברוך ה'. אני לא זקוק לכסף'.

ההורים שלי לא האמינו. זמן קצר אחר כך עברנו לצפון.

כעבור 20 שנה. הייתי כבר בן 33, חזרתי בתשובה - כיפה, ציצית, שלוש תפילות ביום, עיתים לתורה. אבל עדיין לא התחתנתי.

יום אחד הייתי צריך לנסוע למרכז, לעיר שבה גרנו. חלפתי עם המשאית שלי ליד אותו בית הכנסת, ולפתע ראיתי יהודי מבוגר שמנסה לעלות במדרגות המובילות לבית הכנסת.

עצרתי בצד ורצתי לעזור לו. אחזתי בזרועותיו והובלתי אותו. 'זה אתה!' אמרתי לו בהלם. 'ר' אברהם! חגגתי כאן בר מצווה לפני 20 שנה ואתה לימדת אותי!'

הוא חייך את החיוך הרחב שלו והתרגש לראות אותי. לפני שנפרדנו לשלום, הוא שאל אותי אם אני כבר נשוי. אמרתי לו שאני עדיין מחפש שידוך, והוא הציע לי להיפגש עם הנכדה שלו.

אחרי שלושה חודשים התחתנו, ובאותה שנה נולד לנו בן. גם ברית המילה התקיימה באותו בית כנסת.

אבא שלי ניגש אליי לפני הברית. 'את הזכות להיות סנדק', הוא אמר, 'אני נותן לר' אברהם. הוא לא זכה לבנים, והנה יש לנו נכד משותף. מגיע לו!'

כשקראתי 'ויקרא שמו בישראל: אברהם' - ר' אברהם התרגש מאוד. 'זכיתי לנין שנקרא על שמי', הוא אמר בקול חנוק מדמעות. באותה שנה, רבי אברהם נפטר.

13 שנה אחרי זכיתי לחגוג באותו בית כנסת בר מצווה לבני הבכור, אברהם. היום אני כבר בשנות ה־50 לחיי, וזכיתי שהבן שלי שוקד באוהלה של תורה. בשעות הפנאי, הוא ממשיך את דרכו של סבו, רבי אברהם, ומלמד ילדים לבר מצווה.