"מרוממת את הנשמה": הסיבה העמוקה לאמירת נשמת כל חי

בכל שבת בבוקר אנו אומרים את תפילת "נשמת כל חי".
אבל למה דווקא בשבת? ומה הכוח המיוחד שטמון בתפילה זו?

תפילה זו נזכרת כבר בגמרא במסכת פסחים (דף קיח), והיא נקראת "ברכת השיר".

התוספות מסבירים שזכתה לכינוי זה מפני שבשבתות אנו אומרים שבח זה לאחר פסוקי דזמרה ושירת הים.

הטור (אורח חיים סימן רפ"א) מביא טעם נוסף: השבח הזה כולל בתוכו עניינים הקשורים ליציאת מצרים.

ולמה דווקא בשבת? בעל "הלבוש" מסביר שזה בגלל הנשמה היתרה שהאדם מקבל בשבת קודש.

בזוהר הקדוש על פרשת תרומה (דף קל"ח), מבואר שבאמירת "נשמת כל חי" אנו מקבלים את תוספת הנפש של בחינת היום, שהיא למעשה חשובה יותר ממדרגת תוספת הנשמה של ליל שבת.

אותה נשמה יתרה היא זו שמשבחת ומפארת את השם יתברך בתפילת "נשמת כל חי".

רבי אברהם גלנטי כותב כי "אנו צריכים לשבח את השם הגדול על תוספת הנשמה היקרה שזוכים לה בשבת, והיא זו שמברכת את שמו הגדול" - כפי שאנו אומרים: "נשמת כל חי תברך..."

קבלה מיוחדת מרבי יהודה החסיד: מי שהולך במקום סכנה, או שנמצא בחולי או בצרה חס ושלום - שיקבל עליו בלי נדר לומר "נשמת כל חי" בפני עשרה אנשים, וינצל.

גם בספר "חסד לאלפים" מובא מנהג זה, ובספר "חמדת ימים" מפורט שיש לאומרה בתודה ובקול זמרה בפני עשרה. שם מעיד המחבר שעל ידי כך ניצלו רבים, והדבר "בדוק ומנוסה".

ובספר "דבר בעיתו" הסביר כי על ידי אמירת השבח הראוי נמתק הדין. וכשהדין נמתק - האדם ניצל מצרתו, ואויביו שעומדים מכוח הדין נופלים תחתיו.