מהי ענווה אמיתית? השיעור המפתיע ממגדלי המשרדים של מנהטן

בלבה הפועם של העיר ניו יורק, בתוך אחד מגורדי השחקים המפוארים ביותר ברובע מנהטן, נערך לפני זמן מה אירוע יוקרתי ורב רושם. חברה עסקית גדולה ובעלת מוניטין חגגה הישג כלכלי חסר תקדים, וכל המי ומי של עולם העסקים הוזמנו לקחת חלק בחגיגה. בין האורחים הרבים בלט במיוחד סמנכל הכספים של החברה, אדם צעיר שהצלחתו המטאורית הפכה לשיחת היום במסדרונות התעשייה.

הסמנכל הצעיר הגיע לאירוע כשהוא עטוף בכל סממני העושר והמעמד האפשריים. הוא החנה בחזית הבניין מכונית ספורט נוצצת שקשה היה להתעלם ממנה, לבש חליפה יוקרתית שנתפרה במיוחד לפי מידותיו, וענד על פרק ידו שעון מותג שערכו נאמד בעשרות אלפי דולרים. נראה היה כי כל פרט בהופעתו נועד להעביר מסר ברור לכל הסובבים לגבי חשיבותו המכרעת במערכת ולגבי ההצלחה הכבירה שקצר.

במהלך הערב, פגש הסמנכל את בעל השליטה בחברה, מיליארדר ידוע שסגנון חייו היה הפוך בתכלית. למרות הונו העצום, מדובר היה באדם פשוט למראה, צנוע בהליכותיו, שהקפיד להאיר פנים לכל עובד ועובד ולחייך לכל אדם שנקרה בדרכו. הסמנכל הצעיר, שביקש למצוא חן בעיני הבוס הגדול ולהפגין בפניו כי הוא אינו נגוע ביוהרה, בחר לפנות אליו בגישה של ענווה כביכול.

הוא ניגש אל הבעלים ואמר לו כי הוא משתדל בכל כוחו שלא להסתנוור מהעושר הרב שצבר וממעמדו הרם בחברה. הוא הוסיף ואמר כי בכל בוקר הוא מזכיר לעצמו שהוא אינו אלא בורג קטן במערכת הגדולה, וכי מבחינתו האישית הוא מרגיש בדיוק כמו השומר שעומד בפתח הבניין. הוא קיווה כי דבריו אלו יציגו אותו כאדם מורם מעם שבחר בדרך הצניעות.

המיליארדר הזקן הביט בסמנכל בחיוך עייף ומלא תובנה. הוא ענה לו כי קיים הבדל תהומי בינו לבין אותו שומר בבניין. לדבריו, אם השומר היה ניגש אליו ואומר שהוא מרגיש כמו בורג קטן במערכת, הוא היה מאמין לו בכל לבו כי זוהי האמת הפשוטה של תפקידו. אולם, כאשר סמנכ"ל כספים מוערך ובעל השפעה אומר מילים כאלו, המטרה שלו היא הפוכה לגמרי. הוא אינו מעוניין שמישהו באמת יחשוב שהוא כמו השומר, אלא הוא רוצה לשמוע מהסובבים אותו קריאות התפעלות שיגידו לו כמה הוא טועה וכמה הוא למעשה מנהל נכבד וחשוב.

כאן טמון שורש הטעות בתפיסת הענווה של רבים מאיתנו. ענווה אמיתית איננה המחשבה המוטעית כאילו האדם הוא השומר של הבניין כאשר בפועל הוא המנהל שלו. ענווה כזו היא לעיתים קרובות סוג של גאווה סמויה המחפשת אישור חיצוני נוסף. המהות האמיתית של מידת הענווה היא לדעת בביטחון מלא שאתה המנהל, להכיר בכישרונות ובכוחות שניתנו לך, ובכל זאת להתייחס לשומר בפתח כאילו הוא היה המנהל בעצמו.

התובנה הזו מתקשרת באופן ישיר לאחד האירועים המכוננים ביותר בתולדות עם ישראל, מעמד הר סיני ומתן תורה. חזל מלמדים אותנו במדרש כי כאשר ביקש הקדוש ברוך הוא לתת את התורה לבני ישראל, החלו ההרים הגבוהים והנישאים לריב ביניהם מי מהם יזכה שהשכינה תשרה עליו. בסופו של דבר, בחר בורא עולם דווקא בהר סיני מסיבה אחת מרכזית והיא היותו ההר הנמוך ביותר מבין כולם.

הבחירה בהר סיני היא רמז מובהק למידת הענווה הנדרשת כדי לקבל את התורה. אך כאן נשאלת שאלה חזקה מאוד. אם ריבונו של עולם חיפש מקום שמסמל שפלות וענווה מוחלטת, מדוע הוא בחר לתת את התורה על הר כלשהו? היה עדיף לכאורה לבחור בעמק עמוק, בבקשה נידחת או אפילו במקום הנמוך ביותר בעולם כמו ים המלח. שם הענווה הייתה באה לידי ביטוי בצורה הקיצונית והברורה ביותר.

התשובה לכך מלמדת אותנו פרק חשוב בעבודת השם. ענווה אינה אומרת שהאדם צריך להיות אפס מאופס או לבטל את קיומו ואת יכולותיו לחלוטין. אדם שהוא כמו בקעה או עמק אינו מבטא ענווה אלא חוסר קיום. התורה ניתנה דווקא על הר, משום שהאדם צריך להכיר בכך שיש בו מעלות, שיש לו כוחות ושהוא הגיע להישגים. אדם צריך לדעת שהוא הר, שיש לו גובה ושיש לו ערך עצמי.

עם זאת, התורה ניתנה על הר סיני שהיה הר נמוך. השילוב הזה הוא הסוד הגדול. עליך להיות הר, בעל קומה וביטחון עצמי, אך יחד עם זאת להיות הר נמוך שאינו מחזיק טובה לעצמו. הענווה האמיתית היא לדעת שכל הכישרונות הללו, כל הכסף, המעמד וההצלחה, כולם מתנת שמיים הם. האדם המאמין מבין כי הוא מוצלח ומנהל בכיר, אך ההבנה הזו מובילה אותו להסתכל לכולם בגובה העיניים ולא להסתנוור ממעמדו.

בפרשות השבוע אנו לומדים כיצד לשלב בין ההצלחה לבין הפשטות. עלינו לקחת את ההישגים שלנו, את המעמד שהגענו אליו ואת היכולות המיוחדות שחנן אותנו בהן הבורא, ולמנף אותם כדי להיות הרים נמוכים. המטרה היא להיות אנשים שמביטים על סביבתם מתוך אחדות ושותפות גורלית, מתוך הבנה שכולנו חלק ממערכת אחת גדולה וקדושה.

כאשר אנו פועלים בעולם מתוך תפיסה כזו, אנו זוכים להשראת שכינה כפי שהייתה על הר סיני. הענווה אינה מחלישה את האדם אלא מעצימה אותו, כיוון שהיא מאפשרת לו להתחבר לאחרים ולבורא ללא מחיצות של אגו וגאווה. שנזכה כולנו להכיר בערך עצמנו ובמעלותינו, אך תמיד לזכור להישאר נמוכים ברוחנו ומאירים לסביבתנו.