איראן מאותתת על מו"מ עם ארצות הברית - אך מסרבת לוותר

איראן הודיעה היום כי היא נמצאת בשלבים מתקדמים של גיבוש "מסגרת למשא ומתן עם ארצות הברית", צעד שמסמן פתיחה מחודשת של הערוץ המדיני בין טהרן לוושינגטון - אך מלווה בהכחשות, איומים ולחץ גובר מצד המערב. ההנהגה האיראנית מבקשת לשדר נכונות לדיאלוג, אך במקביל מעבירה מסר ברור: לא תהיה נסיגה מדרישות היסוד של המשטר.​

שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, אמר במסיבת עיתונאים בטהרן כי בתוך ימים ספורים צפויה להיות מוגדרת "מסגרת ברורה" למשא ומתן עם האמריקנים. המסגרת הזו אמורה לקבוע את הכללים, הערוצים והנושאים שבהם ידונו שני הצדדים, ולהגדיר מנגנון שימנע הידרדרות לעימות צבאי. עראקצ'י הציג את המהלך כניסיון להפחית את המתיחות באזור תוך שמירה על "זכויותיה הלגיטימיות" של איראן.​

לדבריו, השיחות העתידיות לא יתמקדו רק בתיק הגרעין, אלא יעסקו גם בשורה של סוגיות אזוריות וביטחוניות רחבות יותר. הוא הדגיש כי אין ציפייה לפריצת דרך מהירה, אלא להנחת "מסלול ברור" ארוך טווח שיהווה מסגרת לניהול המשבר. המגעים אמורים להתנהל בעיקר בערוצים דיפלומטיים עקיפים, כפי שקרה בסבבי המשא ומתן הקודמים בין טהרן לוושינגטון.​

על רקע זה בלטו בימים האחרונים דבריו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, שטען כי וושינגטון העבירה לאיראן אולטימטום. טהרן הגיבה מיד בהכחשה תקיפה. עראקצ'י הצהיר כי "אין שום אולטימטום" מצד ארצות הברית, וכי איראן דנה רק במסגרת של "כבוד הדדי" ולא תחת איומים. טראמפ, שנשאל על הסתירה בין הגרסאות, השיב באופן מעורפל: "הם היחידים שיודעים", והותיר סימני שאלה לגבי תוכן המסרים שהועברו.​

במקביל לעימות המילולי עם וושינגטון, טהרן פתחה חזית דיפלומטית מול אירופה. לאחר שמדינות האיחוד האירופי הכריזו על משמרות המהפכה כארגון טרור, זימנה איראן את שגרירי 27 מדינות האיחוד האירופי לשיחת נזיפה. המהלך נועד להעביר מסר חד: בעיני המשטר, סיווג משמרות המהפכה כארגון טרור הוא חציית קו אדום ופגיעה ישירה בריבונות האיראנית.​

לצד ההצהרות על נכונות לשיחות, ההנהגה בטהרן מבהירה כי לא תוותר על שלוש דרישות יסוד שהציבה כתנאי לכל הסדר עתידי, גם אם אינן מפורטות פומבית. ברקע עומדות סוגיות כמו הסרת סנקציות, הכרה בזכותה של איראן לתוכנית גרעין אזרחית ומיצוב מעמדה האזורי. המסר הוא שכל מסגרת משא ומתן תתיישר לפי העקרונות הללו, ולא תיכפה מבחוץ.​

מן הצד השני של האוקיינוס, טראמפ ממשיך לשלב בין איומים להצעות. הוא רומז מפעם לפעם לאפשרות של פעולה צבאית נגד איראן, ומאשים את המשטר במעורבות בטרור ובדיכוי אזרחיו. יחד עם זאת, הוא מציג עצמו כמי שמוכן לעסקה חדשה, שתבלום את הטענה הפרסית ותייצב את המזרח התיכון. השילוב בין דיבור על "אולטימטום" לבין שיח על "עסקה" יוצר תמונה כפולה של לחץ ומו"מ בעת ובעונה אחת.​

קולות ביקורתיים בארצות הברית ובעולם טוענים כי מדיניות טראמפ מול איראן יצרה ציפיות שווא בקרב המפגינים במדינה. לדבריהם, כאשר עשרות אלפים יצאו לרחובות בהפגנות נרחבות, הם האמינו שהלחץ האמריקני יוביל לשינוי, ואף קיבלו מהנשיא מסרים המעודדים אותם ומבטיחים כי "העזרה בדרך". המבקרים טוענים כי בפועל הסיוע לא הגיע, והמשטר האיראני דיכא את המחאה ביד קשה, במחיר דמים כבד.​

אותם גורמים מוסיפים כי גם אם ייפתח כעת משא ומתן מעמיק בין טהרן לוושינגטון, הוא לא צפוי לשנות את מציאות חייהם של מיליוני אזרחים איראנים. לטענתם, כל עוד מבנה השלטון בטהרן נותר כפי שהוא, הסכמים מדיניים יתמקדו בגרעין ובביטחון - ולא בזכויות אדם וחירות בסיסית. לכן הם מטילים ספק ביכולתו של ההליך המדיני לשחרר את הציבור האיראני מן העומס הכבד של משטרו.​

התמונה שעולה מן ההתפתחויות האחרונות מורכבת ורב־זירתית. איראן מנסה להציג עצמה כשותפה אחראית לדיאלוג, אך מסרבת להכיר בתכתיבים ומגיבה בתקיפות לצעדי האיחוד האירופי. ארצות הברית משדרת גם איום וגם נכונות לעסקה, בעוד מבקרי הנשיא מזהירים מפני חזרה על טעויות העבר. בתוך משחק הכוחות הזה, גורל האזרחים בתוך איראן נשאר שאלה פתוחה - בין דפי ההסכמים הדיפלומטיים לבין המציאות היומיומית ברחובות טהרן, שיראז ומשהד.​