ט"ו בשבט
חג ט"ו בשבט אינו רק יום של נטיעות ופירות יבשים, אלא מועד המזמין אותנו להתבונן לעומק על המושג "צמיחה" ועל המורשת שאנו משאירים אחרינו. טל סמל משתף אותנו בסיפור עתיק ומעורר השראה על חכם שהלך עם תלמידיו ונתקל בעץ אדיר ממדים, גבוה ומרשים.
כשעמד החכם מול העץ המפואר, הוא החל להרהר בקול רם: "אילן יקר, במה אוכל לברך אותך? האם אאחל לך שתהיה חזק? הרי אתה כבר איתן כסלע. האם אברך אותך בגובה? הרי צמרתך נוגעת בשמים. אולי אאחל לך פירות מתוקים או צל רחב ידיים? הרי כל אלו כבר קיימים בך בשפע, וכל עובר אורח נהנה מטובך".
לאחר מחשבה, מצא החכם את הברכה המזוקקת ביותר: "מי ייתן וכל הנטיעות שיצאו ממך, כל אותם שתילים וזרעים שימשיכו את דרכך, יהיו טובים לפחות כמוך".
במילים פשוטות אלו טמון מסר יהודי שורשי המלווה אותנו דורות. חז"ל לימדונו כי "כי האדם עץ השדה". בדיוק כפי שהעץ נמדד בסופו של דבר לא רק ביופיו החיצוני אלא ביכולת שלו להעמיד דורות הבאים של עצים מניבים, כך גם האדם. הברכה הגדולה ביותר שאדם יכול לזכות לה אינה נמדדת בעושרו, בכוחו או בהישגיו האישיים בלבד.
השאיפה האמיתית של כל הורה ושל כל אדם המבקש להשפיע בעולם היא לראות את הדור הבא ממשיך וצומח. הברכה הגדולה ביותר היא שהילדים שלנו, שהם הנטיעות שיוצאות מאיתנו, יהיו טובים יותר מאיתנו. שהם ייקחו את הערכים, את המידות ואת דרך התורה שספגו בבית, ויוסיפו עליהם קומה נוספת של טוב ושל חסד.
בט"ו בשבט הזה, כשאנו מביטים על העצים המלבלבים, כדאי שנתבונן גם על הנטיעות הפרטיות שלנו. עלינו לזכור שההשקעה בחינוך, בדוגמה אישית ובנטיעת ערכים בלבבות הילדים היא המורשת האמיתית והנצחית ביותר שיכול אדם להשאיר בעולם הזה.