למה קשה לי לקבל מחמאות?

למה קשה לאדם לקבל מחמאות?

כי מחמאה לא פוגשת רק את האוזן — היא פוגשת זהות.

וכאשר הזהות הפנימית של אדם נבנתה שנים על ביקורת, מילה טובה יוצרת דחייה, כי המחמאה מתנגשת עם קול פנימי קשוח שאומר:  אם היית יודע מי אני באמת — לא היית אומר את זה. ולכן במקום חיזוק — היא יוצרת אי־נוחות.  לפעמים המחמאה אפילו מאיימת: כי אם אני באמת שווה — אין לי יותר תירוץ לשנוא את עצמי. ואם אני באמת ראוי — אני צריך לקחת אחריות על החיים  ולכן אדם דוחה מחמאות לא כי הוא עניו — אלא כי הוא עדיין לא מאמין שמותר לו להיות טוב.

ביסוד, הנפש מחפשת יציבות  גם אם היא כואבת. אדם שגדל עם ביקורת, תחושה שהוא לעולם לא מספיק  - בונה זהות אני לא שווה, והמחמאה  היא כמו אור חזק שנכנס לחדר חשוך - לא תמיד מרגיע, לפעמים מסנוור.
הקול הפנימי אומר: אם זה נכון - אז כל הסיפור שלי שגוי. אם אני באמת 'שווה' זה אומר שאני לא חייב להיות 'מסכן'... אני יכול לבחור חים חדשים...וזה מאיים על האדם לכן מתרחשות תגובות כמו: ''אני לא כזה מיוחד, אתה סתם אומר מחמאה..'' לא מתוך ענווה - אלא מתוך הגנה על מבנה פנימי שברירי.

אם אדם מזהה את עצמו דרך סבל, מאבק, הישרדות - המחמאה מערערת את הזהות והסיפור שהוא בנה כי בהרבה מקרים האדם נאמן לסבל שלו יותר מאשר לאפשרות של טוב. הטוב דורש חירות. והחירות - מפחידה. מחמאה היא אמירה סמויה: יש בך ערך אתה יכול לשמוח בחיים, אתה טוב... אבל זה מעורר אצל האדם 'אשמה סמויה' כי זה מעורר שאלה: האם זה אומר שסתם סבלתי כל החיים, לא הייתי חייב לסבול, ובזה לא רוצה האדם להכיר...זה מידע מאיים עליו.

האם הוא טעה כל החיים שהוא בחר להיות 'המסכן'...לכן המחמאה מאיימת.
המחמאה מבקשת: להיפרד מהכאב כמקור משמעות ולראות את עצמו כאיכותי וטוב, זה לא תהליך טכני אלא תהליך נפשי.

המודעות לכך תסייע לאדם להתחיל להכיר את מקומו בהווה ולחפש את הטוב האפשרי בעצמו ובחיים.