לא כמו כולם: כך מזהים מחנך שבאמת משנה חיים

"אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו", המשפט הזה מגדיר בדיוק מה צריך להיות מורה או מחנך. לא מספיק להיות בעל ידע. צריך להיות אדם עם לב ענק, בעל סבלנות שאין שני לה, ובעיקר, עם אהבה אמיתית לכל ילד.

הילדים המוצלחים, אלה שלומדים טוב ומתנהגים יפה, הם יסתדרו עם כל מורה. אבל מי יטפל בילדים המאתגרים, בעייתיים או שונים, אם לא מחנך שבאמת אכפת לו?

הנה סיפור שממחיש את העניין:

במחלקת ילדים בבית חולים שכב תינוק עם כמה מומים בגוף. כשאנשים נכנסו לחדר ועברו ליד העריסה שלו, רובם נרתעו מהמראה הקשה.

אבל כשאימא שלו הייתה מגיעה, היא הייתה מתכופפת אליו עם עיניים בורקות: "מלאך קטן שלי", תוך שהיא ממשיכה ללטף אותו ולמלמל מילות חיבה, כאילו הוא הילד הכי מושלם בעולם.

לכאורה, השאלה המתבקשת היא:

האם אותה אימא לא רואה מה שכולנו רואים?

יש לה איזה משקפיים מיוחדים?

ברור שלא. היא רואה הכול. היא רואה את הנפיחויות ואת יתר הפגמים. הם פשוט לא משנים לה כלום, כי היא אימא שלו.

וזה בדיוק מה שמחנך צריך להיות. לא מישהו שכל הזמן מחפש את הפגמים והטעויות של הילדים. אלא אדם שרואה את הילד השלם, עם כל החבילה שמגיעה איתו, ובוחר לאהוב אותו בלי תנאים.

עמוד ההוראה של דורנו, מרן הגאון הרב יצחק זילברשטיין אומר כי בדורנו, לא מספיק לחנך בדרך של ימין מקרבת ושמאל דוחה. גם השמאל צריכה לקרב.

כמה ילדים נפלו דרך הסדקים בגלל מחנכים שהשתמשו רק ב"שמאל דוחה"? כמה נזק נגרם כי מישהו לא ראה את הטוב שבילד ולא טרח לחזק אותו?

כל ילד זקוק למישהו שיאמין בו. גם אם הוא לא המצטיין בכיתה.

בסוף, הלב הגדול של המחנך הוא מה שקובע פעמים רבות את גורלו של הילד שלפניו.