"לא נותנת לי להתבטא": אשתי נפגעת מכל אמירה שלי. מה לעשות?

אשתי בשעת ויכוח לא נותנת לי להתבטא אלא  ישר משתיקה אותי ואומרת שאני לא יודע לסיים מריבות היא נפגעת מכל אמירה שלי.

אדם שלא מסוגל לשמוע עד הסוף, הוא משתיק כדי "לשרוד", הוא  לא עושה זאת מתוך כוח, אלא מתוך חולשה פנימית.  אבל זה גורם לבעל, להרגיש לא מובן, לצבור תסכול, להתחיל לפקפק בעצמו ואז  להתפרץ או להיעלם וזו שחיקה מסוכנת לנפש.

מה לא לעשות: לא לנסות ''להסביר יותר טוב'' בזמן ויכוח, מי שמקובע בדעתו, עוד הסבר לא יעזור.  

לא להתגונן על כל מילה.

לא להוכיח לו שהוא טועה כשהוא סגור זה רק מחמיר.
מה לעשות: להחליט שאנו מדברים בזמן רגוע ולא בזמן מריבה ואז חשוב לומר אמירה בסגנון של 'אני לא מדבר על הצודק/ת, אני מדבר על האווירה בשיח, אם אני לא יכול להביע אני נסגר בלי האשמות. בלי דוגמאות. רק חוויה שלך.

בזמן שיש וויכוח אז להציב גבול שקט ומכבד - לא מאבק

הבעל יאמר לאשה, אני רואה שקשה לך עכשיו.
נעצור. אני כן רוצה לפתור את הבעיה ולכן אני רוצה שנחזור לזה בזמן שנוכל שטוב לשנינו, כדי שנפתור (זו אל בריחה, אלא בחירה לנהל את השיח בצורה מתאימה לשני הצדדים).

קשר לא נבנה דרך שתיקה, ולא דרך צעקות, אלא דרך שגרה ושיחות רציניות ועמוקות ולא שטחיות שלא מגשרת על פערים באמת.

אפשר בתור התחלה, לומר שאני מוכן לשיח שבו כל אחד מדבר 3 דקות ברצף בלי הפרעה. אם לא אני יעצור, לא כי אני מאיים, אלא כי אני רוצה לשמור על הרצונות שלך וגם שלי.

על הכבוד שלך וגם שלי, אם יש לכל אחד מאתנו 3 דקות לומר צורך, זה מגדיל סיכוי שנבין באמת אחד את השני, ולא נהיה במאבקי תגובות ואמירות מעליבות ופוגעות.

 שלום בית זה לא בית דין, בבית דין מחפשים את הצודק אבל זה כדי להפריד בין בני אדם, אנו לא מחפשים להפריד אלא לגשר, בשביל לגשר לא מחפשים צודק, מחפשים שני קולות שצריכים להישמע. המילה צדק מפרידה בין בני זוג

המילה שלום היא שלימות בקולות ולא שלימות בדעות, שני הקולות נשמעים, וזוכים למענה ב 70 אחוז מהמקרים. זה 100 אחוז שלום בית.