"פחדנו לדבר בחנות שלו": הזיכרון המטלטל של הרב בניהו שמואלי

בסיפור מיוחד ומלא השראה ששיתף המקובל רבי בניהו שמואלי, הוא מחזיר אותנו אל מראות ירושלים של פעם, אל דמויות הוד נסתרות ואל העוצמה הרוחנית האדירה הטמונה בשמירת הלשון. דרך זיכרונות ילדותו, נחשף סיפורו המרתק של אדם פשוט לכאורה, שהפך את סדנת מלאכתו הידנית להיכל של קדושה, שתיקה ותיקון המידות.

המלאכה הירושלמית והצורך במומחיות ה"תפר"

אביו של הרב בניהו שמואלי עסק למחייתו במלאכת הסנדלרות המסורתית. מעבר לתיקון נעליים בלויות, בשנים המוקדמות הוא אף נהג לייצר נעליים חדשות ואיכותיות מן היסוד. באותם ימים ראשונים, הפרנסה הייתה מצויה בשפע והעבודה שגשגה בצורה יפה. אך עם חלוף הזמן, כאשר החל לשקוד על לימוד התורה, המצב הכלכלי בבית נעשה מורכב ומאתגר הרבה יותר עבור המשפחה.

הרב מסביר כי תהליך ייצור הנעליים באותה תקופה דרש שלב ידני קפדני במיוחד. באין מכונות תפירה תעשייתיות מתאימות, כדי לחבר ולתפור את חלקי העור העליונים אל בסיס הנעל, היה צורך לפנות לבעל מקצוע ייחודי שנקרא בשם "תפר". אביו של הרב נהג לשלוח אותו או את אחיו אל בית המלאכה של אותו תפר מומחה, שהיה ממוקם ברחוב דוד ילין, כדי שישלים עבורו את המלאכה העדינה והחשובה הזו.

היכל המוסר והשתיקה

כאשר הילדים היו נכנסים אל אותה חנות, הם גילו שלא מדובר בסדנת עבודה רגילה, אלא בשיעור חי ונושם בהלכות מוסר וחסידות. אותו בעל מלאכה ישיש היה חסיד גור ותלמידו המובהק של בעל ה"חפץ חיים" זכר צדיק לברכה. המאפיין המדהים והבולט ביותר של המקום היה הדומייה המוחלטת ששררה בו בכל שעות היום.

התפר הקדוש הציב תנאי ברזל בלתי מתפשר לכל מי שביקש להיכנס בשעריו: חל איסור מוחלט ומלא לשוחח בין כותלי החנות, מי שהעז לפתוח את פיו ולדבר, התבקש לעזוב את המקום באופן מיידי. הלקוחות הרבים ישבו על הספסלים והמתינו לתורם בשקט גמור, ללא שאלות וללא שיחות חולין כלל.

אביו של הרב העריץ את הדמות הזו באורח יוצא דופן. הוא נהג לומר לבניו בהתרגשות כי מדובר באדם נדיר שאינו מוציא מפיו מילה אחת של לשון הרע, רכילות או דברים בטלים, אלא שומר על קדושת פיו בכל רגע ורגע.

הברכה הפלאית שאסור להחמיץ בעיצומו של יום הפורים

בשל ההקפדה העילאית של התפר על טהרת הדיבור, נחשבו ברכותיו לקדושות ובעלות השפעה עצומה בשמיים. אביו של הרב היה משוכנע לחלוטין כי כל ברכה שיוצאת מפי הצדיק הזה מתקיימת במלואה, שכן פה שלא טעם חטא מסוגל לפעול ישועות מעל הטבע.

הרב שמואלי נזכר בגעגוע באירוע פלאי שהתרחש בעיצומו של יום פורים. בני המשפחה היו ממהרים מאוד בדרכם לבקר את אחות האב באזור שכונת זיכרון משה. בעיצומו של החיפזון והלחץ הגדול של היום, הבחין האב לפתע באותו תפר קדוש צועד ברחוב. למרות שהיו בדרכם ומיהרו מאוד, עצר האב את כולם בנחישות והכריז כי חובה לעכב את הנסיעה כדי לבקש ממנו ברכה. האב הסביר לבניו כי בעולם כולו קשה למצוא אדם בעל כוח רוחני כזה ששומר על פיו ושפתיו באדיקות כה גדולה, ולכן ברכותיו הן פלא פלאים ואין להחמיצן בשום אופן.