איבד 8 מבני משפחתו בפיגוע - וצרח לבורא עולם: "אל תיקח לי את הילד"

בתוך ים של דמעות וכאב שאין לו סוף, מתגלה דמותו של אילן שמעון כעמוד של אמונה איתנה עבור עם ישראל כולו. הסיפור המרטיט מתחיל ברגע של קשר עין עמוק בין אב לבנו, רגע שבו העולם כולו עמד מלכת והלב התמלא באהבה ובחרדה גם יחד. אילן מספר כיצד החזיק את ילדו, והשניים החליפו ביניהם חיוכים של טוהר אחרון. באותן דקות של אימה גדולה, פנה אילן אל השמיים בזעקה שהפכה לסמל של התחינה היהודית לאורך הדורות. הוא התחנן בפני בורא עולם ואמר אל תיקח לי את הילד ואל תעזוב אותי, בעוד הילד מביט בו בפנים מאירות ומחויכות למרות הכל. לאחר מכן פונה אילן בדחיפות לבית החולים ועבר סדרת ניתוחים מורכבת, כשהוא עדיין אינו מודע לגודל האסון הנורא שפקד את משפחתו.

היקיצה מהניתוח הקשה לא הביאה עמה מנוחה, אלא מפגש עם מציאות קשה מנשוא ששינתה את עולמו. אשתו הגיעה למיטתו ובישרה לו את בשורת האיוב שהלב מסרב להאמין לה. שמונה מבני משפחתו הקרובים ביותר נרצחו בפיגוע האכזרי על קידוש השם. לידור, בנו הבכור בן האחת עשרה, ואוריה הקטנה בת השנה בלבד, נקטפו בדמי ימיהם. יחד איתם נרצחו אחיו שלומי, גיסתו וארבעה מאחייניו הצעירים. אילן מתאר את התחושה המטלטלת של חיים בתוך חלום בלהות, תהייה עמוקה על המציאות המורכבת שבה הוא חי ועל הניסיון הכבד שהושת עליו. הוא נזכר בגעגוע ובכאב כיצד קם באותו בוקר לכבוד שבת קודש, כשכל רצונו היה להתחבר לבורא עולם בטהרה ולפתוח את לבו לפניו. במקום זאת, מצא את עצמו עומד מול מציאות אכזרית של שתי מיטות ושני ארונות קבורה קטנים, כשהוא מתייסר בשאלה קורעת לב את מי עליו להביא לקבורה קודם, את בנו האהוב או את בתו התינוקת.

הכאב היה יכול להיות משתק, במיוחד כשראה את אשתו ואת בתו שנותרה בחיים כשהן שבורות ומרוסקות לחלוטין מול גודל האובדן הבלתי נתפס של כל משפחתן. אך דווקא שם, בנקודת השפל הנמוכה ביותר, התרחש נס רוחני של ממש. אילן מעיד כי פתאום קיבל כוח פנימי עצום שלא ניתן להסביר בדרך הטבע אלא כמתנה משמיים. הוא הרים את מבטו אל על ואמר מילים שמעטים מסוגלים לומר בשעתם הקשה ביותר. הוא הודה לבורא עולם על הזכות הגדולה שניתנה לו לגדל שתי נשמות קדושות, שזכו להיות כעת במקום הטוב והקדוש ביותר, סמוכים לכיסא הכבוד. הוא ביקש מעומק הלב כוח מהקדוש ברוך הוא לקום בכל בוקר מחדש ולנצח את אתגרי החיים הניצבים לפניו.

הנחישות של אילן הפכה לאבוקה של אור בתוך החשיכה הגדולה שעטפה אותו. הוא הכריז בקול ברור כי לא ייתן לאף אויב לנצח את רוחו או לשבור את עוצמת משפחתו. האמונה היוקדת כי רק בורא עולם הוא מקור הכוח האמיתי היא שהנחתה אותו להחליט להמשיך קדימה בכל עוצמתו. במהלך ימי השבעה, נחשף אילן ליופיו המופלא של עם ישראל, כאשר אלפי אנשים הגיעו מדי יום לנחם ולחזק. המראה של עם מאוחד כאיש אחד בלב אחד בשעת צרה, ריגש אותו עמוקות והוכיח לו שעם ישראל הוא אגרוף אחד של אחדות ואהבה שאין לו תחליף. כוחו של הציבור והאחדות הזו נתנו לו את המשענת האמיתית להמשיך בדרכו, מתוך ידיעה ברורה שהוא אינו לבד במסע האמונה הזה.