הפרשת חלה על ידי גוי, הייתכן?

לא מעט אנשים מתייחסים לבעיית הפרשת החלה כבעיה זניחה בתוך מערך הכשרות.

תבינו, בלא מעט מאפיות ברחבי הארץ אין בכלל עובדים יהודים.
לא מעט מהמקומות האלו עובדים עד השעות הקטנות של הלילה, והמשגיח אינו נוכח בכל שעות הפעילות.

כך יוצא שבמפעלים אלו, בלא מעט מהמקרים, מי שאמון על הפרשת החלה הוא בכלל לא המשגיח.
לעיתים, אפילו מדובר בפועל גוי.

עוד קודם שנרים גבה ונשאל כיצד זה אפשרי ומי התיר, יש להסביר:
ישנם המסתמכים על כך שהמשגיח מגיע למחרת, אוסף את כדורי הבצק, ואז מברך ומפריש מהם חלה.
הרי, הפרשת חלה יכולה להיעשות במקרה הצורך גם לאחר האפייה.

באותו רגע שהמשגיח אסף את כל כדורי ההפרשה, לכאורה נעשתה הפרשת החלה לכל הבצקים שהפריש מהם הפועל הערבי כשהניח בצד כדור מסוים.

אלא שכאן אנו נכנסים לדיון נוסף:
כיצד אפשר להסתמך על נאמנות הגוי שמכל בצק נלקח כדור להפרשה?

ובכלל, מי ערב לנו שהגוי לא פספס בכוונה או שלא בכוונה?
מי אמר שהוא לא שכח, וכדי "לטשטש ראיות", הוא גלגל במהירות כמה כדורי בצק מכל השאריות והניח אותם להפרשה?

וגם אם נניח שיש רישום מדויק של כמויות הבצק שנעשו במקום מול כדורי הבצק שהופרשו, כך שאפשר לתאם ולבדוק שלכל עיסה הופרשה כנגדה חלה, עדיין ההלכה מסובכת יותר.

ישנן שלוש נקודות עקרוניות שלא כולם מודעים אליהן:

הבעיה הראשונה, מי אמר שההפרשה יכולה להיעשות רק בסוף יום העבודה?
הרי קיים כלל שההפרשה צריכה להיות "מן המוקף" )כלומר, שכדור הבצק יעמוד בסמיכות לבצק שממנו הפרישו את החלה(.
נכון שישנם מצבים שבהם אופן כזה אינו מבטל את ההפרשה, אך זה רק בדיעבד.

ומה קורה אם במהלך יום העבודה חלק מהסחורה כבר הספיק להימכר?
איך תועיל ההפרשה שעשה המשגיח?
הרי המאפים כבר אינם שייכים לבעל המאפייה, ונחשב המשגיח כמפריש חלה שאינה ברשותו.
נכון שגם על זה יש מה לדבר, אך עדיין הבעיה קיימת.

גם השאלה האם ניתן להפריש הפרשת חלה על בצק או מאפה שמתנייד ברכבו של המחלק ואין לו מקום קבוע, לא בהירה דיה.

כמובן שחוץ מאלו ישנן עוד בעיות הלכתיות, שלחלקן המשגיח כלל לא מודע.
על אלו ועל עוד פתרונות יצירתיים, בפעם הבאה...