אמרו לו לעבוד בשבת, הרב קנייבסקי אמר לו להתפטר, ואז קרה הבלתי יאמן!

במשך כעשרים שנה שירת צבי טוויטו במשטרת ישראל במסירות ובהתמדה, כשהוא מקפיד לכל אורך הדרך על עיקרון אחד שלא היה נתון למשא ומתן: שמירת השבת. מבחינתו, השבת לא הייתה רק יום מנוחה אלא עוגן רוחני, מקור לברכה ולכוח. אלא שבשלב מסוים השתנו הנהלים, והמציאות הציבה בפניו אולטימטום ברור, השתלבות בעבודת שבת כחלק מהשגרה החדשה, או סיום מיידי של שירותו.

ההתלבטות לא הייתה פשוטה. מצד אחד עמדה פרנסה בטוחה שנבנתה בעמל רב לאורך שני עשורים, ומנגד, אמונה עמוקה ובלתי מתפשרת בקדושת השבת. החשש הכלכלי היה ממשי, אך צבי בחר לפנות לכתובת שבה מצא חיזוק ובהירות. הוא עלה לביתו של מרן שר התורה, הרב חיים קנייבסקי זצ״ל, ופרש בפניו את מצבו ואת האיום המרחף על עתידו.

הרב שמע את הדברים בקשב רב, ובפשטות שאפיינה אותו הורה לצבי לשוב לתחנה ולהחזיר את התעודה. לא פעם אחת, אלא שלוש. דבריו היו חד-משמעיים: אין לעבוד בשבת. צבי התקשה להכיל את המשמעות. הוא שב ושאל כיצד יוכל לפרנס את משפחתו אם ימצא את עצמו מחוץ למערכת. בתגובה קם הרב ממקומו, פניו מאירות, ושאל שאלה אחת בלבד: מי הוא המפרנס האמיתי. כשצבי השיב שהקדוש ברוך הוא זן ומפרנס לכל, הרגיע אותו הרב ואמר לו בביטחון שהכול יסתדר.

ביום ראשון הגיע צבי לתחנת המשטרה כשהוא נחוש ואיתן באמונתו. מפקד התחנה זימן אותו לפגישה וניסה להציע פתרונות ביניים, עבודה רק במצבי חירום, או שילוב חלקי בשבתות וחגים. אך צבי, שנשא עמו את דברי הרב, סירב לכל הצעה שפגעה בעקרונותיו. מבחינתו, המחיר כבר היה ידוע והוא היה מוכן לשלם אותו.

ברגע הדרמטי ביותר, כשהכניס את ידו לכיסו כדי להניח את תעודת השוטר על השולחן ולחתום למעשה על סיום דרכו, צלצל לפתע הטלפון במשרד. על הקו הייתה נציגת אגף כוח אדם, שביקשה לשוחח עמו בדחיפות. היא הודיעה לו כי בשל קליטת כוח אדם צעיר, נבחנת האפשרות להוציאו לפנסיה מוקדמת ומלאה, בהסכמה ובכבוד.

באותו רגע התבהרה התמונה כולה. צבי הבין כי ברגע שבו היה נכון לוותר על הכול למען שמירת השבת, נפתח עבורו פתח שלא שיער. הוא יצא לגמלאות כשהוא מבוטח כלכלית, מבלי שנדרש לחלל אפילו שבת אחת.

סיפורו של צבי טוויטו הפך עבור רבים לעדות חיה לכך שהשבת אינה מקור להפסד אלא לברכה, וכי מסירות נפש עקרונית, גם מול אי-ודאות מוחלטת, זוכה לעיתים לתשובה שמגיעה מעל ומעבר לדרך הטבע.