השעון שנעצר בפיגוע - חשף את האהבה של הקב"ה

בחור ישיבה הגיע לרב שלו ואמר לו: "כבוד הרב, אני יודע שה' יתברך תמיד אוהב אותי".
 שאל אותו הרב: "איך אתה יודע את זה?"

והוא התחיל לספר:
 "אני גר בלונדון, והייתי צריך לעבור טיפול קבוע פעם בשבוע, בכל יום שלישי בשעה תשע בבוקר. בשביל זה הייתי יוצא מהבית שעה קודם, לוקח רכבת בשמונה. הנסיעה נמשכת בערך שעה, וככה זה היה כל שבוע.

יום אחד אני עולה על הרכבת, ונרדם קצת. פתאום אני שומע ברמקול: 'רבותיי, אנחנו מתקרבים לתחנה כך וכך'.

אני מסתכל בשעון, השעה 08:20. אני אומר לעצמי: רגע, איך יכול להיות? עוד עשר דקות אני בתחנה שלי... נשאר לי עוד חצי שעה לפחות!

אמרתי לעצמי, טוב, יש כאן מאפייה מצוינת שאני תמיד רק זוכה להריח, הפעם אכנס ואקנה לי משהו קטן לאכול. אחר כך אקח רכבת נוספת, ואני עדיין אספיק להגיע בזמן לטיפול.

ירדתי בתחנה, הלכתי כמה מטרים, ופתאום שמעתי פיצוץ אדיר. פיגוע.

זה היה בתקופה של הפיגועים בלונדון בשנת 2015.

עמדתי שם בהלם, הבנתי שה' הציל אותי. אבל הבנתי מהר שעליי להתקשר לאבא ואימא שלי, שלא ידאגו. הוצאתי את הטלפון, חייגתי, אבל אין קליטה.

החלטתי לנסוע הביתה מהר. לקח לי שעתיים וחצי להגיע חזרה!

כשפתחתי את הדלת ראיתי את אבא ואימא שלי בוכים בהיסטריה. אחרי החיבוקים והנשיקות, סיפרתי להם: 'תראו איזה נס! הפיגוע היה ב־08:20, ובדיוק באותה שעה ירדתי מהרכבת כי ראיתי שהגעתי לפני הזמן. אמרתי לעצמי: אני אקנה איזה קרואסון בינתיים, משהו קטן, ופתאום אני שומע...'

אך הוריי קטעו אותי: 'מה 08:20? הפיגוע היה ב־08:50!'

'מה פתאום?' עניתי. 'אני הסתכלתי בשעון: בוודאות היה 08:20!' הוריי התעקשו: 'בוא תראה בחדשות, הפיגוע התרחש ב־08:50'. הסתכלתי שוב על השעון, והבנתי שהוא פשוט נתקע".

"כבוד הרב, תדע לך, מאז, בכל פעם שאני צריך תזכורת לכמה ה' הוא גדול, אני נכנס לחדר, פותח את המגירה, ומוציא את השעון הזה. אני מסתכל על השעה: עדיין 08:20, ואני עדיין בחיים. ואז אני נזכר, כמה הקדוש ברוך הוא, ישתבח שמו לעד, אוהב אותי".