חנוכה: האור שמאיר גם את הנשמות הכי רחוקות

בימים הקדושים של חג החנוכה, התאספו חסידיו של החוזה מלובלין זצ"ל בבית מדרשו, לרגעים נשגבים של הדלקת הנרות. באוויר הורגש קדושה מיוחדת. הרבי ניגש אל החנוכייה, בירך בדבקות נדירה, והדליק את הנרות כשהוא שקוע בהתבוננות עמוקה בלהבות המרצדות. הזמן עמד מלכת, עד שסיים הרבי את מעשה ההדלקה. רק אז ניגשו החסידים אחד אחד, כדי לקבל את ברכתו.

בתוך הקהל הגדול, התקדמה קבוצה מיהודי עיירה סמוכה. הם הגיעו עם בקשה בוערת, מתוך כאב גדול:
"סובלים אנו צרות רבות מאדם יהודי אחד, יעקב שמו. מדובר במוסר, אדם המלשין לגויים על אחיו היהודים. כבר גרם לכליאתם של לא מעט יהודים, חלקם שילמו ממון רב כדי להינצל, ואחרים טרם שוחררו ועומדים לדין. אנו מבקשים מהרבי שיפעל מהשמיים, לעשות כלה ברשע הזה!"

הרבי שתק לרגע ארוך, התעמק במחשבה, ולבסוף השיב בפליאה:
"מה אתם אומרים? האיש הזה, מוסר? הרי כשעמד כאן בהדלקת הנרות, ראיתי איך נשמתו מאירה בכל העולמות העליונים!"

החסידים נדהמו. איך ייתכן? אדם שהשחית את דרכו כל כך, והרי ברשעותו מזיק לאחיו, ובכל זאת זוכה להארה רוחנית?

אך הרב לא נימק יותר מדי. הוא שמר את דבריו בליבו, והזמן חלף.

כעבור מספר ימים, לאחר שחלפו ימי החנוכה, קרא הרבי שוב לאותם חסידים. הפעם, שמע את דבריהם בשנית, ומבלי להסס, קילל את המוסר שיפסיק להזיק ושייפרע ממנו מידה כנגד מידה.

בנו של הרבי, שנכח במקום, לא הבין. הוא ניגש לאביו ושאל בפשטות:
"אבא, למה בחנוכה סירבת לפעול נגדו, והיום אתה מקלל אותו?"

הרבי השיב בשקט אך בתקיפות:
"בחנוכה, גם יהודי ירוד כמותו הדליק את הנרות. ברגע ההוא, אור נשמתו עלה מעלה מעלה, והאיר בעולמות עליונים. לא יכלתי אז לפגוע בו. מצוות ההדלקה, אפילו כשהיא נעשית על ידי פושע, מקדשת את האדם ומגינה עליו. לכן חיכיתי עד שיחלוף החג, ואז התאפשר לי לפעול נגדו מן השמיים."

המסר ברור ועמוק: כמה עצומה היא כוחה של מצווה , ועד כמה גדול ערכם של ימי החנוכה. אפילו אדם רחוק וירוד, שמצית את נרות החנוכה באמונה, יוצר אור רוחני שאי אפשר להתכחש לו. לכן אל לנו לזלזל לעולם במצווה, וגם לא באחינו, אפילו אלו שנראים לנו רחוקים.

כוחו של נר חנוכה, להאיר גם את המקומות האפלים ביותר.
וכשהאור הזה בוקע, אפילו שמים וארץ עומדים דוממים מולו