כהנים וטסים לפולין? זה ההלכה שאתם צריכים לדעת לפני העלייה לדוכן

לכבוד היקר והנעלה, שלום רב.

בדבר שאלתו על אודות המשלחות היהודיות היוצאות לפולין, שהיא אתרא [המקום של] דרבנו הרמ"א, כיצד ינהגו יהודים ספרדים, האם יישאו כפיהם בברכת הכהנים בימי חול ובשבת [כמנהגינו], או כפי שהביא רבנו הרמ"א שאין נשיאת כפיים אלא במוסף של יום טוב, וכדין "מקום שנהגו".

הנה, כבר ביארנו בספרנו "ילקוט יוסף" על הלכות נשיאת כפיים שהמנהג פשוט בארץ ישראל שהכהנים נושאים כפיהם בכל יום, בין בימי החול ובין בשבתות וימים טובים.

וכן גם קהילות רבות בחוץ לארץ מבני עדות המזרח נוהגים לשאת כפיהם בכל יום ויום, בין בחול ובין בשבת [ויום טוב]. וקהילות שנהגו בחוץ לארץ שלא לשאת כפיהם בכל יום, מותר להם לשנות ממנהגם, ולהנהיג נשיאת כפיים בכל יום.

מכל מקום, כהן שנקלע לבתי כנסת בחוץ לארץ ששם אין הכהנים נושאים כפיהם בכל יום, לא ישנה ממנהגם וגם הוא לא ישא כפיו.

והנה, בשו"ת "משנה הלכות" כתב שאפילו אם אירע בחוץ לארץ שקראו בטעות כהנים, או שאמרו לכהן שיעלה לדוכן, אינו עולה. זאת, משום דכיוון שכן קיבלו עליהם בחוץ לארץ שלא לשאת כפיהם בכל יום, הוה ליה [הדבר נעשה] כעין "תקנת הקהל" שלא יעלו, והציבור לא ניחא להו [לא נוח להם לשנות ממנהגם].

אלא, שבשו"ת מהרש"ם כתב בפשיטות שחייב לעלות [באופן הנ"ל, שכבר קראו לכהן לעלות לדוכן], "שהרי נתחייב מדין תורה לעלות לדוכן, ואין בכוח המנהג לבטל חיובו".

ובספר "ברכת הורי" כתב להצדיק את דברי ה"משנה הלכות", וצריך עדיין לעיין בזה.

ומכל מקום, לעצם שאלתך, נראה שבפולין וגלילותיה שנזדמן להיות שם, עדיף שלא יקראו לכהנים לעלות לדוכן, וכן שלא יקראו כהנים באתרא דהרמ"א כדי שלא לשנות ממנהג המקום, ושב ואל תעשה עדיף [כלל הלכתי הקובע שעדיף לאדם להימנע מלעשות מעשה, מאשר לעשות דבר שיש בו חשש איסור].