
חדשות בארץ

התרגשות, זהירות ותקווה שקטה - אלה הרגשות שמלווים היום (חמישי) את עם ישראל כולו, בעקבות הודעתו של ארגון הטרור חמאס, לפיה הוא העביר את גופתו של סגן הדר גולדין ז"ל לידי ישראל.
במקביל, המדינה עוקבת בדריכות. גם משפחת גולדין, שכבר 11 שנה לא עוצרת לרגע את המאבק, ממתינה, הפעם עם תקווה שקטה בלב. "עד שלא תגיע תשובה ודאית - זה לא נגמר", אמרו היום.
הרמטכ"ל, רב אלוף הרצי הלוי, הגיע אתמול לבית המשפחה כדי לעדכן מקרוב. לדבריו, יש סימנים ראשוניים לכך שהגופה שהועברה היא של הדר, אך עדיין ממתינים לאימות רשמי באמצעות בדיקת די-אן-איי.
במילים קצרות ועמוקות, פרסמה המשפחה הודעה לציבור:
"מחכים לבשורה. רוצים להיות בטוחים שהדר חזר לישראל. מבקשים לשמור על קור רוח - עד שאין ודאות, זה לא נגמר. לא מוותרים על אף אחד במדינה הזאת. אף פעם."
הדר גולדין נולד בד' באדר תשנ"א - 18 בפברואר 1991, ביישוב אשחר. בנו של פרופ’ שמחה גולדין, היסטוריון, ושל ד"ר לאה גולדין, מרצה להנדסת תוכנה. היו לו ארבעה אחים - בהם אח תאום, צור.
הוא גדל על ערכים של שליחות, אהבת העם והארץ. היה חניך ומדריך בבני עקיבא, למד בכפר בתיה, המשיך למכינה הקדם-צבאית בעלי, ומשם לגבעתי - שם שירת בפלס"ר כלוחם ומפקד מוערך.
בסוף מבצע צוק איתן, נכנס הכוח שלו למארב קטלני. באותו האירוע נהרגו שלושה לוחמים - רס"ן בניה שראל, סמ"ר ליאל גדעוני, והדר, שגופתו נחטפה לרצועת עזה דרך מנהרה.
כוחות צה"ל מצאו בזירה פריטי לבוש מגואלים בדם, מה שהביא להכרזה הרשמית כי הוא חלל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע.
מאז ועד היום, הפך הדר לסמל. לא רק כי היה קצין ולוחם, אלא כי מאחוריו עמד בית שכולו עמודי ברזל. הוריו, לאה ושמחה, הפכו את המאבק האישי למשימה לאומית - להביא אותו למנוחה נכונה בארץ הקודש.
אולי, ביממה הקרובה - המעגל הזה ייסגר.