“מלאה הארץ קניינך”: המקום שבו כל פסוק מתהילים מתגשם מול העיניים

יש מקום אחד בעולם שבו הזמן כאילו עוצר. אין בו אינטרנט, אין בו יישובים, אין בו שלטים, והאדם כמעט נעלם מנוף הבריאה - אך דווקא שם, בקצה האוקיינוס האטלנטי הדרומי, מתגלה עוצמתו של הבורא במלוא הדרה. זהו האי סאות' ג'ורג'יה, אחת מהטריטוריות הבריטיות שמעבר לים, והאזור נחשב לאחד המקומות הבודדים והמרהיבים ביותר על פני כדור הארץ.

נוף שכולו ציור מידי שמיים

סאות' ג'ורג'יה נראית כמו ציור שמיימי: הרים משוננים מכוסים בשלג נצחי, קרחונים שנשברים בקול עמוק לתוך הים, ומפרצים שקטים שבהם משתקף האור הכתום של השקיעה על פני המים הקפואים.
מדענים מכנים את האי "אחד הנופים המגוונים ביותר על פני האדמה" - אך מי שמתבונן מנקודת מבט של אמונה, רואה בו את דבר ה’ בחיים:

“מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית.” (תהילים קד, כד)

כל הר, כל גוש קרח, וכל גל קטן משמיע את אותה מנגינה: יש בורא לעולם. אין כאן יד אדם, אין עיצוב מלאכותי - רק תכנון אלוקי מושלם.

בית לחיות הבר - מעגל חיים של חסד

למרות הבדידות והקור הקיצוני, האי שוקק חיים: אלפי פינגווינים מצטופפים יחד לשמירה על חום הגוף, פיליי יםנחים על החוף הענקי, ואלפי אלבטרוסים וכלבי ים ממלאים את המרחב בקולות ובריחות עזים.
כל יצור כאן פועל בדיוק לפי תפקידו בבריאה. אין תחרות - יש הרמוניה.

חז"ל לימדו:

“אין דבר בעולם שאין לו שליחות” (בראשית רבה י, ו).

המלצות נוספות

כשעכביש הופך לשליח השגחה: פלא טבע בפקיסטן, ולקח עמוק לעולם היהודי

צפו: קציר פטריות ענקיות

הרב שלום ארוש חושף: זה מה שגורם לבן אדם לאבד את הזיווג שלו!

וכך, גם בקצה העולם, במרחק אלפי קילומטרים מכל עיר ובני אדם, נראית שליחותו של כל בעל חיים: לנקות, להזין, לשמר - ולהיות חלק ממחזור חיים מושלם, שנברא ביד חכמה אין-סופית.

מסע של גוף ונפש

אל האי הזה לא מגיעים בקלות. כדי לפסוע על אדמתו יש לעבור מספר טיסות וימי הפלגה ארוכים בים סוער.
אך כל מי שזכה להגיע לשם מעיד כי ההשקעה שווה כל מאמץ - כי כאן, הריחוק מהעולם הוא הקרבה לבורא.
כשאין אינטרנט, אין רשת, ואין הסחות דעת - נותר רק האדם מול הבריאה, והבריאה מול האדם.

רבים מהמטיילים מספרים כי דווקא שם, בתוך דממת הקרח, הם חשים את משמעות הפסוק:

“השמים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע.” (תהילים יט, ב)

סאות' ג'ורג'יה - שיעור בענווה ובאמונה

האי הזה מלמד אותנו פרק בענווה. האדם, שבנה ערים ומחשבים ובינה מלאכותית, נאלץ כאן להוריד את הראש.
אין שליטה, אין קליטה, אין כוח - רק בריאה אלוקית שממשיכה לפעול באותה שלמות כבר אלפי שנים.

פינגווין קטן שעומד מול סערת שלג, הר נישא שמחזיק את משקלו של קרחון, ים שקט אחרי סערה - כל אלה מספרים את אותו סיפור: שהעולם לא שלנו, אלא של מי שאמר ויהי.

מסר אחרון מן הקצה

בסאות' ג'ורג'יה, במקום שבו השמש כמעט אינה שוקעת בקיץ והחושך כמעט לא נגמר בחורף, אפשר להרגיש את נוכחות הבורא בצורה טהורה וראשונית.
שם, בין הרוח לנשימה, האדם לומד מחדש להודות - על כל יום, על כל בריאה, על עצם הזכות לראות עולם כזה מופלא.

כי כל הבריאה כולה - שירה אחת גדולה לבורא עולם.