למה סבא עזב את מצרים? הגב' מרגלית סיני חושפת את ההחלטה של מרן

השבת נקרא על עקדת יצחק. הניסיון העשירי של אברהם אבינו, והקשה מכולם.
סבא, מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, היה מסביר שהניסיון הזה היה בעצם כפול ומכופל.
אברהם, שהקדיש את חייו להכניס אנשים תחת כנפי השכינה, ודאי השתוקק שבנו ימשיך את דרכו.
והנה פתאום הוא מצוּוה לעקוד את בנו יחידו, מה שיגרום לכל ה"מפעל" האדיר שלו לרדת לטמיון אחרי פטירתו.

יתרה מזאת, אברהם מבין שהוא, שלימד את העולם לעבוד את ה' ולא להקריב ילדים לאלילים, נדרש כעת לעשות זאת בעצמו.
אבל בכל זאת, אברהם אבינו לא מהרהר ולא מערער. הוא ניגש אל הניסיון בראש מורם ועומד בו בשלמות.

אברהם, אבי האומה, העניק את הכוח הזה גם לנו.
כל אחת שמוותרת על משהו, שמקריבה חיי נוחות ורווחה כדי להעמיד בית של תורה ולחנך את הילדים בדרכי התורה,
היא בעצם "עוקדת" משהו מתוכה. לפעמים הוויתור קשה מנשוא, שורף והופך את הקרביים,
אבל זוהי העקדה הפרטית שלנו.

זה מזכיר לי את מה שסיפר לנו סבא על ימי העוני והדוחק בצעירותו.
איך הוא למד תורה מתוך עוני, עם בגד שהוחלף רק פעם בכמה שנים, ובננה אחת לארוחת צהריים.
וגם אחרי החתונה, דירה של חדר אחד בשכונת בית ישראל. בלי מטבח ובלי כלים,
ושירותים משותפים לכמה שכנים.

העוני הזה גרם לו לרדת למצרים, לכהן שם כאב בית הדין בקהיר.
השכר שלו היה 50 לירות מצריות בחודש, סכום עתק באותם ימים.
אבל כשגילה שבית החולים היהודי מאכיל נבלות וטריפות, ואין להם שום רצון לתקן זאת,
עזב הכל וחזר לארץ.

הוא ידע שהוא חוזר לחיים של עוני מחפיר, אבל לא הסכים להיות שותף להכשלת הרבים.
בבחירה בין חיי רווחה לבין ערכי התורה וההלכה, סבא, כמו תמיד, בחר בתורה.
זו הייתה ה"עקדה" האישית שלו.

עבורי, זהו מסר גדול לחיים: מול עולם קשה ומאתגר, שמושך לכל מיני כיוונים נוצצים ורגעים חולפים,
לכל אחת מאיתנו יש את ה"עקדה" הפרטית שלה, להקריב חיי שעה למען חיי עולם.
בדרכו המיוחדת, הראה לנו סבא איך עושים זאת גם בדור שלנו.