נס הסוכה: האב שחזר 40 דקות בשביל הספרים - וניצל מסנטימטר ממוות

אשתי ואני גרנו אז בפתח תקווה עם שני ילדינו. במשך חודשים חיפשנו דירה עם מרפסת סוכה, אבל לא מצאנו.

"יודעת מה?" אמרתי לאשתי, "יש מלון בדרום עם סוכה גדולה ויפה - בואי ניסע לשם, וכך גם נרוויח חופשה משפחתית!" בתיק ייחודי נפרד, ארזנו בקפידה את כל הסידור, הטלית וכל ספרי הקודש, והזמנו מונית.

בזמן ההמתנה הנחנו את כל הציוד על הספסל - מזוודות, תיקים, וביניהם גם התיק עם הספרים. הנהג הגיע, העמסנו, נסענו 40 דקות - והגענו למלון! התחלתי להוציא את המזוודות, אבל... רגע, איפה התיק עם הספרים? "אוי לא!" נזכרתי שהתיק נשאר על הספסל.

"איך אקיים את החג בלי סידור ובלי טלית? בלי ספרי הלימוד שלי?" "אני חוזר", הודעתי בהחלטיות. אשתי הסתכלה עליי: "עכשיו? עוד שלוש שעות החג נכנס!" עניתי: "בדיוק בגלל זה", וקפצתי חזרה למונית. כל הדרך התפללתי שהתיק יהיה שם.

אחרי 40 דקות שנראו כמו שעתיים, הגענו. הנהג עצר ליד הספסל, ואז - ראיתי אותו! התיק מונח על הספסל ומחכה לי. חזרנו למלון כשאני מחבק את התיק. בינתיים, אשתי פגשה במלון זוג מבוגר וסיפרה להם על המרוץ שלי נגד הזמן. "איזו מסירות נפש!" אמר הגבר המבוגר כשהגעתי. "לחזור כל הדרך הזאת בשביל ספרים! איזו אהבת תורה!" באותו ערב ישבנו בסוכה הגדולה והיפה של המלון.

קידשנו, אכלנו, שמחנו. היינו מאושרים שזכינו לקיים את מצוות הסוכה. למחרת בבוקר, אחרי שחרית, הלכתי עם התיק היקר שלי לסוכה קטנה שהייתה ליד בית הכנסת של המלון.

פתחתי את מסכת סוכה, ושקעתי בלימוד. פתאום, שמעתי רעש משונה, הרמתי את הראש וראיתי רכב חשמלי קטן מתקרב אליי במהירות מטורפת. הנהג, גוי שעבד במלון בשבת, כנראה איבד שליטה על הרכב. הכול ארך שניות ספורות, אבל עבורי זה הרגיש בהילוך איטי: הרכב חדר ישר לתוך הסוכה, ונעצר בדיוק סנטימטר אחד מהשולחן שעליו היו פתוחים כל ספרי הקודש.

חצי מהסוכה פשוט קרסה. סנטימטר אחד!

עוד סנטימטר אחד, והרכב היה מתנגש בי! הזוג המבוגר שהיו גם הם ליד הסוכה, סיפרו אחר כך לאשתי בהתלהבות: "אין לנו ספק שבזכות מסירות הנפש של הבעל שלך נברא מלאך ששמר עליו".