מפתיע?! ייתכן שאסור לאכול את השקדים הירוקים שאתם קונים

השקדים הירוקים מאז ומעולם היוו כר נרחב לפוסקים להתדיין עליו, החל מהסוגיה כיצד הוא נאכל, דרך שאלת הקילוף בשבת, ועד לנידון המעניין של הברכה.
שם הכריעו שברכתו תהיה "שהכול", למרות שהוא גדל על העץ, משום שלא נטעו את העץ על דעת לאכול את פירותיו כשהם ירוקים.

אך אם נעמיק, נגלה שאולי בכלל יהיה אסור לנו לאכול את אותו הפרי החביב.
ויתרה מכך, שמא המציאות השתנתה, וכן נוטעים אותו לשם כך?

השקד הישראלי, בפרט מזן "חסן", נחשב לשקד הטוב ביותר.
בתי הקלייה הגדולים מזדרזים מיד עם תחילת העונה לסגור דילים עם המגדלים, ונוצר ווקום גדול, מי יזכה בשקדים הטובים והמהודרים בכשרות?

אלא שחלק מהמגדלים מרגישים שהם די חזקים כדי לא להישמע לכל נוהלי הכשרות, ואף מרשים לעצמם שתהיה זליגה של שקדים ממטעים שקיימת בהם בעיית הדו־שנתי שבערלה.

המגדלים מעדיפים לשווק את השקד כשהוא יבש, ומשאירים את השקדים הירוקים על העץ עד שקליפתם תנשור מאליה.
הקטיף מבוצע באופן מכני על ידי מנערת, טרקטור עם זרועות ארוכות המנערות את העץ עד שכל פרותיו נושרים.
אבל כשהעץ צעיר, בתוך שלש או ארבע שנים לחייו, הוא לא יכול לסבול את הניעור, והקטיף מבוצע ידני.

כך נוצר מצב שמנערים עצים מבוגרים במנערת ופירותיהם משווקים כשקד יבש, ואילו העצים הצעירים נקטפים ידנית כאשר פירותיהם עדיין ירוקים.
כך שמראש ניטע העץ כדי שבשנותיו הראשונות הוא ייקטף כשקד ירוק.

המסקנה ההלכתית עגומה: אין כמעט בנמצא שקדים ירוקים שאינם בחשש סביר של ערלה.
גם אלו שלא, הם לכל הפחות, בחשש של דו־שנתי (עצים שגדלו במשתלות ועותקו למטע בתוך שנות הערלה), שבוודאי אינה למהדרין.

אומנם, אם תפגשו בשקדים ירוקים הנושאים כשרות טובה, לבטח הם יהיו שקדים של נטע רבעי שגוף הכשרות דאג לפדות אותם כדינם, אבל כמעט שאינם בנמצא.

לסיכום: אי אפשר לקנות שקדים ירוקים מהשוק אם אין עליהם כשרות טובה.
לא יעזור גם לעשר לחומרא, כי בעיית הערלה אינה פתירה במעשר.