חנוך לנער: מה גרם ללחץ הדם של האם הצדקנית לרדת ברגע אחד?

הורים רבים שואלים: מהי הדרך הראויה לחנך את הילדים שלו?
אין ספק כי הדוגמה האישית של ההורים שוה יותר מאלף תוכחות מוסר. כאשר הילד רואה את מסירותה של האם למען לימוד התורה של בני הבית, עד כמה היא מוכנה לוותר על תענוגות העולם הזה על מנת לזכות בבעל ובבנים תלמידי חכמים, זה מחדיר לו את האהבה לתורה ולמצוות יותר מכל דבר אחר.

הרב חנניה צ'ולק, מייסד ארגון "עזר מציון", סיפר בימי האבל על אימו, על החינוך הנפלא שזכו הוא ואחיו לקבל מאימם הצדקת.
הוא תיאר בעיניים בורקות את מסירותה ללימוד התורה: במשך כל חייה, השתדלה אימי להסיר מעל אבי את כל דאגות העולם הזה, כדי שיהא באפשרותו לעסוק בתורה בשלוה ובמנוחה.

פעם נפלה אימי בבית, ושברה את ידה בצורה קשה. היא ידעה שעוד מעט יקחו אותה לבית הרפואה, והיא תעדר מהבית. כיון שכך, הביטה בבית וסידרה את כל מה שהיה ביכולתה לסדר, "רק כדי שאבא לא יגיע מבית המדרש ויצטרך לסדר את הבית".

ולפתע מבחינה אמא בכביסה התלויה על החבל. היא רוצה להוריד את הכביסה כדי שבעלה לא יצטרך להתעסק בכך, אבל כוחותיה אינם עומדים לה. כל הזזה של היד מסבה לה כאבים חזקים.
אבל מה עושים אם אחרי הכל היא אינה רוצה שבעלה יצטרך לעבוד? מרת א. צ'ולק נועצת את שיניה בכביסה, ובצורה זו מורידה אותה מהחבל, בגד אחר בגד.

לדרגה כזו יכולה להגיע אישה המרגישה בכל נימי נפשה שתורתו של בעלה היא שעשועיה. כשהיא מסייעת לו ללמוד, השמחה מציפה את ליבה. המשימה שתוארה לעיל קלה היא, אפוא, בעיניה, וכל חפציה לא ישוו בה.

ועוד סיפר הרב חנניה כי כאשר אימו שהתה בבית חולים, לחץ הדם שלה היה גבוה מאוד והרופאים הזעיקו אותו בבהלה.
"כאשר הגעתי ליד מיטה והתחלתי ללמוד דף גמרא, ירד לחץ הדם בצורה דרסטית", הוא נזכר, "אך כאשר הפסקתי לרגע, עלה שוב מד־הלחץ! אין זאת אלא משום שדברי התורה גרמו לה לרוגע נפשי, והחיו אותה פעם אחר פעם"!