"הייתי בטוח שאני מת": שגב כלפון, שורד השבי, משחזר את רגעי האימה והתקווה

בריאיון מרגש לחדשות 12, מספר שגב כלפון את סיפורו המצמרר - מהשנייה שבה הבין שהוא במתקפה, ועד הרגע שבו ראה שוב את משפחתו.

"התחלנו לשמוע יריות, אנשים רצים לכל כיוון," הוא משחזר. "אני רואה ענף מתפוצץ לידי מכדור - אם זה היה סנטימטר אחד ימינה, אני לא כאן היום."

ברגעים האלה, הוא אומר, "רק רצתי. בלי לדעת לאן. רק להתרחק מהכדורים."

"הם תפסו אותי, שברו לי שיניים - ואני רק מחכה למוות שלי"

שגב מתאר כיצד נלכד בידי מחבלים כשהוא חסר אונים.

"ראיתי עשרות טנדרים עם מחבלים, הם פשוט קפצו עליי. פיצצו אותי במכות, שברו לי שתי שיניים עם הקת של הנשק. גם אזרחים עזתים נתנו בוקסים. אני כבר לא הרגשתי כלום. רק ידעתי - זהו, אני הולך למות."

השבי בעזה: מכות, פחד והשפלה

"בתוך המבנה בעזה הם המשיכו להרביץ בלי סוף," הוא מספר. "בשלב מסוים כבר לא הרגשתי את הכאב. הבנתי שככה הורגים אותי, שזה הסוף. רק כשכמעט איבדתי הכרה הם עצרו."

גם רגעים יומיומיים הפכו לסיוט:

"פעם אחת ביקשתי ללכת לשירותים - מרחק של שלושה מטרים. זה לקח שעה. כל צעד, מכה. שוט, בעיטה, משיכה בשיער. בסוף אמרתי לעצמי - אני לא מבקש יותר. רק שלא יכו אותי שוב."

"הם שיחקו בנו - מי יחיה ומי ימות"

שגב מספר על אחד הרגעים הקשים ביותר בשבי, כשאחד השומרים הכריז ששלושה אסירים יוצאו להורג כנקמה.

"עמד מולנו, דרך את הקלאץ', אמר - תבחרו מי מת. הושיב אותנו שלושה מול שלושה, מסתכלים בעיניים ויודעים - שלושה לא יישארו בחיים. הוא התחיל לשחק בנו, מזיז אותנו מצד לצד, משנה את מי 'שנשאר' ומי 'שמת'. זה נמשך שש שעות. שש שעות של פחד מהמוות."

"גם אם אמות - הם חייבים להיעלם מהעולם"

ברגעים הקשים, הוא מספר, כבר לא חשב על הישרדות אלא על משמעות.

"אמרתי לעצמי - גם אם זה יעלה בחיים שלי, הרוע הזה חייב להיגמר. אין דרך אחרת."

האור בקצה המנהרה

ואז, הוא מספר, הגיע רגע אחר.

"פתאום הייתה תקופה אחרת, עם קצת תקווה. התחילו דיבורים, הבנתי שאולי יש סיכוי לצאת. חשבתי על המשפחה, על הבית, על כל מה שמחכה לי. אמרתי לעצמי - אני חוזר. אני חייב לחזור."

כך, אחרי חודשים של פחד, מכות והשפלה, שגב כלפון חזר הביתה - חי, צלול, ובעל שליחות ברורה:

לספר את הסיפור - ולוודא שעם ישראל לא ישכח מה עברו השבויים והחטופים בעזה.