הטעות של המרצה הגדול: הוא חשב שהם מפריעים לשיעור תורה

מעשה שאירע, אשר נושא עמו מוסר השכל יקר מפז, מציב מראה בפני כולנו. היה זה אחד המרצים הגדולים והחשובים ביותר, איש רוח ותורה, אשר עמד באמצע שיעורו וליבו החל להתמלא תסכול וכאב.

בעודו מוסר את דבריו, הבחין המרצה בזוג אנשים, גבר ואישה, אשר החלו משוחחים זה עם זו. השיחה נמשכה לאורך כל ההרצאה, והדבר בלבל ושיגע את המרצה. הוא תהה בליבו, מדוע הם בכלל טורחים להיות נוכחים אם אין להם רצון להקשיב לדבריו, והאם הם מבקשים לחבל בהתכנסות. בקושי הצליח המרצה לסיים את דבריו ולשרוד את השיעור עד תום.

ברגע שהסתיימה ההרצאה, נגשו אותם שני ה'מפריעים' אל כבוד הרב ואמרו: "אדוני כבוד הרב, יש לנו שאלה". תגובתו של הרב הייתה קשה מנשוא, והוא חש תחושת נפילה עמוקה. "עד עכשיו שתקתי," אמר להם המרצה בכעס, "אך כיצד אתם באים לשאול שאלות על הרצאה שאליה לא הקשבתם כלל? דיברתם במשך כל הזמן!".

הרב חשב כי השניים הללו מזלזלים בו ומפריעים. אך תשובתו של הגבר הכתה אותו בהלם. הסתכל הגבר על המרצה והשיב לו: "האם באמת חשבת שדיברנו בהרצאה שלך סתם? זאת אחותי, שזה עתה הגיעה מאמריקה". הגבר הסביר כי אחותו אינה יודעת אפילו מילה אחת בעברית. הוא עצמו, לאורך כל ההרצאה, עמל ותרגם עבורה את כל 'היהלומים' הרוחניים והרעיונות החשובים שנאמרו, מתחילת השיעור ועד סופו.

באותו רגע ממש, המרצה הגדול הבין עד כמה שגה בהערכתו ובשפוטו המהיר. הוא חשב כי הם מפריעים, אך למעשה, הם היו עסוקים בשיקוף ובהעברת דברי תורתו.

סיפור זה הוא תזכורת חיה לחשיבות העצומה של מצוות לדון כל אדם לכף זכות. עלינו לזכור תמיד כי מה שאנו רואים בעינינו אינו בהכרח האמת כולה, וכי מאחורי כל מעשה יכולה להסתתר כוונה טובה וטהורה. כמה חשוב הדבר הזה במיוחד בעבור כל אחד ואחת, לדעת תמיד לחפש את הנקודה הטובה.