"הוא בירך אותי כמו אבא" | עדות מרגשת של לוחם קבע על הקשר האישי עם מרן עובדיה

 מר גד דהן שיחי' בראיון לערוץ 2000

לרגל ציון יום ההילולא ה-12 לפטירתו של עמוד התורה, מרן הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, הגיעו רבבות להתייחד עם זכרו ולהתפלל על ציונו הקדוש. במסגרת השידור החי המיוחד שהתקיים מהאירוע, פגשנו את גד דהן מאשקלון, איש עדות מרתק, אשר חלק זיכרונות אישיים ומרגשים על הקשר המיוחד שנוצר בינו לבין מרן במשך שנים רבות.

גד דהן, אשר שירת כמעט עשרים ושלוש שנים בשירות קבע בחיל האוויר, חשף כי מרן הרב עובדיה יוסף הקפיד להגיע לבסיסים דרך קבע. לפחות שלוש פעמים מדי שנה, ובעיקר בסמוך לחגים כגון פסח וראש השנה, היה מרן מגיע באופן אישי עם רכבו  לבית וגן, שם היה מוסר שיעורי תורה מיוחדים לחיילי קבע וחובה, תוך שהוא מגלה אהבה עצומה לכלל משרתי צה"ל. דהן מעיד כי היה נהנה מאוד להיות נוכח בשיעורים הקבועים הללו.

סבלנות של מלאך והברכה האישית

הקשר האישי שחוו רבים עם מרן היה אחד מסימני ההיכר של גדולתו. דהן מתאר כי הרב גילה סבלנות אין קץ לכל מי שבא במגע עמו. היו מחכים ליד רכבו של מרן. הרב היה מברך כל אחד ואחד שניגש אליו, ותחושתו של דהן הייתה כי הרב מברך אותו ממש "כמו את הבן שלו".

דהן משתף ברגשות עזים המלווים אותו בכל מפגש או אזכור של מרן: "אני מרגיש את מרן, אני אפילו הייתי אז כבר בן 20+, וגם כיום, אני כבר סבא, ובראותי או שומעי את מרן, אני פשוט דומע ובוכה". הוא מדגיש: "זה מלאך, ממש מלאך". ההתרגשות נוכח גדלותו של מרן הייתה כה עוצמתית, עד שהיא מותירה רושם בל יימחה.

החסרון הענק וההלוויה ההיסטורית

מאז שמרן נסתלק לבית עולמו, לפני שתים עשרה שנים, הותיר אחריו חלל עצום. דהן מתאר את הקושי הגדול ואת תחושת היתמות, "ללא מרן, ללא אבא". יחד עם זאת, הוא מספר כי המשפחה שומרת על קשר קבוע עם ממשיכי דרכו של מרן, הילדים והנכדים, ביניהם הנכד הרב יעקב סיני והחתן הרב בוטבול אשר מוסרים שיעורים קבועים באשקלון מדי שבוע.

כאשר נשאל דהן היכן תפסה אותו הבשורה המרה על פטירת הרב, הוא מספר כי באותה עת שירת עדיין בצבא, וכי טרם הפטירה כל עם ישראל התפלל לרפואתו. כשהבשורה הגיעה, הבינו כולם כי מדובר ב"חיסרון גדול גדול" ובתהייה כואבת "מי ייתן לנו תמורתו?". באשקלון אף אורגנו שיירות של אוטובוסים שהובילו את ההמונים להלוויה ההיסטורית.

התיאור של הלוויה מצמרר: "היה פה מאות אלפים". דהן הגיע קרוב לציון, ומספר כי "רעד לנו הגוף" ברגעים הקשים הללו. ההמונים צעדו רגלית מהכניסה לירושלים ועד הציון הקדוש. אנשים עמדו על גגות, על תמרורים ועל רמזורים. דהן מעיד כי המעמד של רבנו עובדיה היה שונה מכל הלוויה אחרת בה נכח, ואף מכל אירוע מסוג זה שאירע מאז קום המדינה. החוסר, לדבריו, הוא "ענק ענק" ו"חסר לנו היום מאוד".

תפילות הילולא והמשך הדרך

כיום, כשעומד דהן ביום ההילולא ליד קברו של מרן, הוא מתפלל על ענייני הכלל והפרט. הוא מציין כי ביקש על החטופים (שברוך השם שבו בינתיים), מתפלל על החללים, על בני הישיבות ועל התורה, וכן על הגאולה השלמה ותחיית המתים. כמו כן הוא מתפלל על ילדיו ועל משפחתו.

יהי רצון שזכותו הגדולה של מרן תגן על כל עם ישראל, אמן.