הרב עזרא שקלים: הסודות העליונים בקבלת שבת

מנהגי קבלת שבת הם רבים ומרובים, הפעם נעמוד על מקצתם, בעזרת ה'.

הנקודה הראשונה, שרבים שאלו אותי לגביה, היא מדוע פונים מערבה בעת קבלת השבת?
 ובכן, זה משום שהשכינה שורה במערב העולם (בבא בתרא כה:, בזוהר חלק ג קיט).
 והרמב"ם כתב ב"מורה נבוכים" כי השכינה שורה במערב משום שאברהם אבינו ייחד את בית קדשי הקודשים במקום זה.
 רבי יונתן אייבשיץ הסביר בטעם הדבר שזהו "סוד הנר המערבי", ושתורתנו הקדושה היא המקור שממנו משתלשלות כל החוכמות.

בקהילות רבות, נהגו להקדים לקבלת השבת שישה מזמורי תהלים, ממזמור "לכו נרננה", ועד "מזמור לתודה", והם כנגד ששת ימי החול.
 ואחריהם אומרים "מזמור לדוד" - המיוחד לשבת עצמה.
 הרעיון מאחורי מזמורים אלו הוא שאדם הראשון, שכלל בתוכו את כל הנבראים, אמר "בואו נשתחווה ונכרעה", ובהכנעתו נכנעו כולם עימו.

גם הפיוט המפורסם "לכה דודי", שחובר על ידי רבי שלמה אלקבץ הלוי והתקבל בכל תפוצות ישראל,
 טומן בחובו סודות גדולים ועליונים הקשורים לעניין השבת:
 לפי "שער הכוונות" (דף סה), החזרה המשולשת על המילים "בואי כלה" רומזת לשלושת האבות.
 והרמ"ע מפאנו (סימן ב') כתב כי השילוש מקביל לשלושת רובדי הנשמה: נפש, רוח ונשמה.

המנהג בעת אמירת "בואי כלה" הוא לפנות תחילה לצד ימין, אחר כך לצד שמאל, ולבסוף עם הפנים למערב.
 יש חילוקי דעות בביצוע: חלק אומרים ששוחים לכל צד ולאמצע,
 ואחרים סבורים שהכול בעמידה זקופה ללא שחייה כלל, כשאומרים לצד ימין ושמאל,
 ובסוף "בואי כלה שבת מלכתא" - לצד מערב (שיבת ציון עמוד קסד).

עוד נוהגים בקהילות ישראל לומר את פרק "במה מדליקין".
 מרן ה"בית יוסף" (ער, א') מסביר, שזאת כדי שיזכור האדם את שלושת הדברים שצריך לומר בתוך ביתו בכניסת השבת,
 וכן שידע הציבור איזה נרות ופתילות כשרים להדלקת נרות שבת קודש.