הבעל שלף סכין בבית הדין, ומרן הרב עובדיה הציל את האישה בתחבולה מבריקה

בשבת הקרובה יציין עם ישראל את יום ההילולא של פוסק הדור, נשיא עולם התורה, מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל. דמותו של מרן לא הייתה רק דמות תורנית עצומה, אלא גם אב רחום, לב של מנהיג, וכמלאך שידע לשלב תקיפות בהלכה עם חמלה אין סופית.

אחד הסיפורים שנשארו חקוקים בלב התרחש כאשר מרן שימש כסגן הרב הראשי במצרים. יום אחד נכנס זוג לבית הדין - הבעל, אדם קשה רוח, תבע לסדר גט לאשתו באופן מיידי. כדי לאלץ את הדיינים להיענות לדרישתו, שלף סכין ואיים ללא היסוס: "אם לא תסדרו לי את הגט כאן ועכשיו - אשפוך דם!"

מרן, שעמד מולו בשלוות עולמים, קלט מיד את הסכנה המרחפת מעל האשה. אך במקום להיכנע או להיגרר למאבק ישיר, הפעיל את שכלו הישר והעמוק, ובשקט אמר לסופר: "כתוב את הגט, אבל בכוונה תטעה בשם האשה". הסופר, שחש במוזרות ההוראה, מילא את פקודת הרב מבלי לשאול שאלות.

כאשר קראו את הגט בפני הבעל, עצר מרן לפתע, הצביע על הטעות ואמר בנחישות: "הגט הזה לא כשר. יש שגיאה חמורה בשם - צריך לכתוב הכל מחדש".

שוב נקרא הסופר, ושוב נכתב גט נוסף, והפעם ההוראה הייתה להכניס טעות בשם הבעל. הסיפור חזר על עצמו: הקריאה נעצרה, הטעות הובחנה, ומרן הציע לבעל לשוב בשבוע הבא - "הסופר הקבוע יחזור, ואז נסדר את הגט כדת וכהלכה".

הבעל, שכעסו החל לדעוך, השתכנע. הוא יצא מבית הדין בתחושת רצינות מצד הדיינים. וכמו שצפה מרן - חלפו יומיים, והסערה שככה. זה היה הרגע שבו מרן ניגש אליו בשקט, בשיחה לבבית, וביקש: "תחשוב שוב. אולי בכל זאת אפשר לתקן, לבנות, להשיב את השלום לביתך".

הדברים עשו רושם. הלב התעורר. הבעל חזר בו, הגט בוטל, הבית ניצל.

שנים אחר כך, כשמרן כבר הגיע לארץ הקודש, פגש את אותו האיש - הפעם עם רעייתו לצידו, ומאחוריהם שיירה של ילדים. האיש ניגש אל מרן, נישק את ידו הקדושה, והצביע בגאווה: "הילדים האלה - כולם בזכות כבוד הרב. בזכות אותו יום שלא איבדת תקווה, ונהגת איתי בחכמה גדולה".

הסיפור הזה, כמו רבים אחרים, מספר את גדולתו של מרן. חכם עצום, פוסק מובהק, ואדם שמבין את נפש האדם לעומקה. ביום ההילולא שלו, נזכור לא רק את התשובות ההלכתיות שכתב - אלא גם את הלב הפועם שמאחוריהן.