מה מסתתר במילים 'נעשה אדם'? מוסר עוצמתי שפותח את פרשת בראשית

ערב שבת פרשת בראשית. ההתחלה של הכול וגם הפתיחה המחודשת של מסע בן חמישים וארבע פרשיות. בתוך פרשה אחת שמקיפה כאלף ושבע מאות שנות היסטוריה, התורה בוחרת להתעכב על רגע אחד. פסוק אחד. ויאמר אלוקים נעשה אדם.

מדוע נאמר בלשון רבים? הרי מיד אחר כך נכתב ויברא אלוקים את האדם בצלמו, לשון יחיד. השאלה איננה טכנית בלבד אלא עקרונית ומהותית.

רש"י מפרש בשם חז"ל כי מדובר במסר חינוכי. לא שותפות אמיתית ביצירה אלא דרך ארץ. כך בורא עולם מלמד אותנו התנהלות נכונה בעולם. גדול מתייעץ עם הקטן.

הקב"ה שיכול לברוא עולמות לבדו מלמד את האדם כבר בתחילת הדרך כי אין דרך ראויה לבנות עולם בלי לשמוע דעה נוספת.

המסורת מתארת כיצד פנה ה' לשלוש קבוצות של מלאכים. אמת, צדק ושלום. האמת התנגדה לבריאת האדם באומרה שאינו ישר מטבעו. אך הצדק והשלום תמכו. הקב"ה שמע את כל הטענות ובחר להמשיך.

הפסוק הזה הופך להיות יסוד מוסרי לכל החברה האנושית. עני ועשיר, צעיר ומבוגר, גאון ופשוט. כולם צריכים להקשיב זה לזה. אין היררכיה שמוחקת את זכות ההתייעצות.

הקשבה איננה סימן לחולשה אלא לעוצמה. אדם גדול יודע לעצור ולתת מקום לדעה אחרת. לפעמים לא כדי לשנות את מה שכבר החליט אלא כדי לכבד את האחר ולתת לו תחושת שייכות.

כך בורא עולם מתנהג בתחילת ספר בראשית וכך אנחנו נקראים להתנהג בעולם שלנו. בבית, בעבודה, בקהילה.

השנה נפתחת בפרשה שמלמדת אותנו איך להתחיל נכון. לא מהפסגה אלא מהענווה. לא מלמעלה למטה אלא מבפנים החוצה.

אם נלך כך נזכה לשנה טובה באמת. שנה של קרבה, של חיבורים, של שיח ושל הקשבה.

שבת שלום וחודש טוב.
ובהתחלות כמו תמיד יש סוד גדול.