"אני חוזר לקרב": שורד השבי שלא מוכן לעצור

באמצע השבוע, כאשר רבים בישראל מנסים לעכל את מראות החזרה מהשבי, בחר הרמטכ"ל אייל זמיר לפנות זמן אישי - לא כדי להצטלם או למסור הצהרות, אלא כדי לפגוש את מי שחזרו מהתופת. בבית החולים איכילוב בתל אביב, עמד מולו מתן אנגרסט, אחד משני החיילים שחולצו בעסקה האחרונה - חיוור, צנום, אך עם מבט חד של לוחם שלא סיים את תפקידו.

לפי גורמים שנכחו בפגישה, אנגרסט אמר לרמטכ"ל בקול יציב: "אני רוצה לחזור לפעילות מבצעית". הרמטכ"ל, בחיוך נדיר, הציע לו תפקיד בהדרכה. אבל אנגרסט לא היסס: הוא ביקש לחזור לשטח, לחזית.

אותו ערב, הגיע אנגרסט להלוויה של רס"ן דניאל פרץ, מפקד הטנק שלו שנפל ב־7 באוקטובר. כשנשא דברים, נשמע כאילו הקרב התרחש אך אתמול. הוא הזכיר את סמ"ר איתי חן ז"ל, שנחשב חלל שמוחזק בידי חמאס, והצהיר: "אם צריך, אני חוזר לעזה - להשיב אותו".

בקרב מפקדי צה"ל, התחושות מעורבות. מצד אחד, הקלה ברורה עם ביצוע עסקת השבת החטופים - ולצידה הבנה שזהו לא סיום, אלא נקודת מפנה. "זו תחושת ביצוע כמעט מושלמת של משימה, אבל גם תזכורת למה שעוד נדרש", אמר לכתבנו קצין בכיר באוגדת עזה.

הפיקוד העליון בצה"ל מתחיל להיערך להורדת כוחות מילואים, חידוש ציוד והערכת מצב מחדש. בשטח, התמונה משתנה: צה"ל מחזיק בשליטה על ציר פילדלפי, על חלקים מרכזיים ברפיח, מרחבים נרחבים בחאן-יונס, וכמעט כל צפון הרצועה. אך בתוך כל אלה, מזהירים קצינים בכירים מפני שאננות. חמאס אמנם ספג מכות קשות - אך לא נעלם.

ובצל כל אלה, השאלה הקשה - האם ניתן היה להגיע לעסקה כזו מוקדם יותר? בכירים אמריקאים שצוטטו בימים האחרונים מדגישים: רק כעת נוצרו התנאים, ולא מוקדם יותר. אותם גורמים אף מסרו כי ממשל ביידן הבהיר לירושלים - אחרי השבת החטופים, תינתן לגיטימציה לשוב ללחימה.

אבל ייתכן שהמסר החזק ביותר השבוע לא הגיע מהאמריקאים - אלא מאותו חייל צעיר, שבמקום לבקש מנוחה או שיקום, ביקש דבר אחד בלבד: להמשיך. לשוב. להילחם.