היום שבו הכול נחתם בשמיים: הסוד הנסתר של הושענא רבה שכל יהודי חייב לדעת

באמצע אווירת השמחה של חג הסוכות, רגע לפני שנכנסים לשמיני עצרת ולשמחת תורה, עומד יום מיוחד במינו - הושענא רבה. זהו היום השביעי של חג הסוכות, אך מעמדו הרוחני הופך אותו לשיאו של כל ימי התשובה שהחלו כבר מראש חודש אלול. חז"ל מלמדים שזהו יום שבו נחתם סופית דינו של האדם, והפתקים שנכתבו בראש השנה ונחתמו ביום הכיפורים - יוצאים מבית המלך אל שליחיהם לביצוע.

בספר הזוהר נאמר כי "בלילה האחרון של החג יוצאים הפתקים מבית המלך", ומכאן בא המנהג לאחל איש לרעהו "פתקא טבא" - פתק טוב. משמעות האיחול עמוקה: גם לאחר שנחתם הדין ביום הכיפורים, כל עוד לא נמסר הפתק לביצוע, ניתן לשנותו על ידי תפילה, תשובה וצדקה. הושענא רבה הוא אפוא ההזדמנות האחרונה לפתוח את שערי הרחמים לפני סגירתם.

יום זה קיבל את שמו מן הקריאה החוזרת בתפילות - "הושע נא". תפילה זו נאמרת שוב ושוב במהלך היום, בבקשה מהקב"ה להושיע את עמו. ריבוי ההושענות נתן ליום את שמו - הושענא רבה, ההושעה הגדולה. לפי חכמי הסוד, זהו היום החמישים ואחד מראש חודש אלול - סיום תקופת הרחמים.

בימי בית המקדש הייתה להושענא רבה משמעות מעשית עוצמתית. בכל יום מימי חג הסוכות היו הכוהנים מקיפים את המזבח פעם אחת וקוראים "אנא ה' הושיעה נא", אולם ביום השביעי היו מקיפים שבע פעמים. לאחר ההקפות היו חובטים בערבות סמוך למזבח - מנהג שהשתמר גם בימינו כסמל לביטול דינים קשים ולפתיחת צינורות של שפע.

לפי תורת הקבלה, שבע ההקפות מזכירות את שבע ההקפות שעשו בני ישראל סביב חומות יריחו עד שנפלו החומות. בדיוק כשם שהחומה הפיזית קרסה, כך אנו מבקשים להפיל את "חומות הלב" שמונעות מאיתנו להתקרב לבורא. זהו יום שבו מתבטלים המחסומים ומתגלה האור האלוקי שבאדם.

מנהג נוסף הוא להישאר ערים בליל הושענא רבה ולעסוק בתורה. הסדר המקובל הוא קריאת ספר דברים ולאחריו אמירת כל ספר תהילים. הלימוד בלילה זה מסמל את ההתחדשות הרוחנית ואת האמונה שכוחה של תורה פותחת שערי רחמים. בסיום הלימוד נוהגים לאכול תפוח בדבש כסמל לביטחון שהקב"ה חתם אותנו לשנה טובה ומתוקה.

בשחרית הושענא רבה מתמלאים בתי הכנסת בהתרגשות מיוחדת. המתפללים מקיפים את הבימה שבע פעמים כשהם אוחזים בארבעת המינים, ואומרים את פיוטי ההושענות המלאים בתחנונים לישועה, לברכה ולשלום. לאחר מכן נוטלים חמש ערבות וחובטים אותן בקרקע, ואומרים תפילה עתיקה שבה מבקשים מהקב"ה שיסיר מעלינו גזרות קשות ויחתום אותנו לשנה טובה.

בחלק מהקהילות נוהגים לטבול לפני עלות השחר כסמל לטהרה, ואחרים מברכים זה את זה באיחול המסורתי "פתקא טבא". לקראת שקיעת החמה נכנסים שוב לסוכה לאכול מאכל קל - פרידה עדינה מן הסוכה הקדושה ותחילת המעבר אל שמחת שמיני עצרת ושמחת תורה.

המסר של הושענא רבה הוא נצחי: גם כשהכול נראה סגור וחתום, שערי שמיים אינם ננעלים לגמרי. האדם יכול לשוב, לבקש רחמים ולשנות את גורלו. כל עוד הנשמה באפו - יש תקווה, יש תיקון, ויש אפשרות לפתוח דף חדש.

פתקא טבא לכל בית ישראל - שנזכה כולנו לשנה של רחמים, שמחה וישועה.